שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ מַהוּ אֹשֶׁר,
וְאַתָּה
הֶחָכָם בָּאָדָם הֵשַׁבְתָּ:
אֲנִי מְאֻשָּׁר לְטַפֵּס עַל עֵצִים.
אֶהְיֶה עֵץ לְמַעַנְךָ:
זְרוֹעוֹתַי עֲנָפִים מְשׂרָגִים,
אֶצְבְּעוֹתַי עָלִים,
רַגְלֵי נְטוּעוֹת בַּקַּרְקַע
הַמַּאֲרִיכוֹת עֲבוּרֵךְ שָׁרָשִׁים.
צֵלִי תִּקְוָתְךָ בַּחַמְסִין,
שְׂרַף לִבִּי – דְּבַשׁ נִגָּר,
דֶּבֶק לְשִׁבְרִי חַיֶּיךָ
וָאֶהְיֶה עֵץ לְמַעַנְךָ, בְּנִי.
גיא עינת
“רקדן סופי בכיכר”
