חוק הנגישות בגינה הטיפולית. איך נתכנן מחדש את מרחב הגינון הטיפולי בהתאם למסרי חוק הנגישות וכיצד נגייס למשימה תומכים ומשאבים.

 לבקשת החברים, במהלך היום התקיימה הסדנה  “לאחות את השברים” (מהכנס האחרון).  תכנית הסיור

אודות תהליכי שיפור מרחב הגינון הטיפולי לאור חוק הנגישות וכיצד לגייס תומכים ומשאבים. רשמי סיור

ביום חם ולוהט התכנסנו,  קבוצה לא גדולה של העוסקים בגינון טיפולי לסיור ולמידה משותפת. למרות החום הרב, לא וויתרנו על ביקור במרחבי הגינה, שכן גם סיור קצר משקף את העשייה ואת התפתחות הגינה. יעל ברנד, הנדסאית אדריכלות נוף בוגרת מחזור ב’ גינון טיפולי במכללת סמינר הקיבוצים, התלוותה  לסיור בגינה והתייחסה לנגישות ולתכנון הגינה כשבהרצאתה התייחסה לסוגיות העולות מהם. בינתיים, חברי קבוצת הגינון שנשארו בבניין הממוזג, עסקו בהפרדת זרעי טופח ריחני ואריזתם כשלפני כל אחד מונחת ערכת פעילות נוחה במגש מזון מחולק – רעיון להיערכות למשימות עצמאיות. טיפ פשוט!  צפינו ושוחחנו עם חברי קבוצת הגינון הטיפולי.

חדר הגינון הטיפולי הנמצא בקומה השנייה משקף עשייה ופתרונות התאמה לעיוורים ולקויי הראייה. העיניים חיפשו והתמקדו בדוגמאות השונות שהצריכו העלאת הסברים והפעילויות שהתקיימו. רעיונות יישומיים רבים היוו הקדמה להרצאה: “ידיים ירוקות באפלה החופש להעזה וצמיחה אישית”,  סיפורו של גינון טיפולי בבית העיוור . ניצה דהן מטפלת בגינון בבית העיוור סיפרה אודות התפתחות הגינה הטיפולית וכיצד תכנון רב שלבי מאפשר יצירת קשר עם מתנדבים ותורמים ובעיקר במסגרת יום המעשים הטובים. בלטו בשטח תוצאות ימי המעשים הטובים בשנתיים האחרונות. ניצה הסבירה והראתה לנו תהליכי שתילה וצימוח בגינה, תוך דגש על ההנגשה המיוחדת שנעשתה ברוב שטחי המקום, וזאת על מנת לאפשר לבאי המועדון לעבוד בגן. במהלך הסיור נהנינו מריחות צמחי התבלין ומטעם פירות  הפיטנגו במקום. שיחי הפיטנגו שאילן זרע וטיפח עוד לפני כ 6 שנים! ועכשיו עמוסים מהפרי  המתוק והמיוחד. קטפנו ו”זללנו” מבלי להתחשב בחברי הגינון. ניצה ואילן בחיוך אפשרו לנו ללא חרטה לאכול כי בשבוע הבא יבשילו עוד.

לאחר מכן פגשנו את אילן כהן מגורי, אחד המטופלים,  אשר שיתף אותנו בסיפורו האישי והמרתק. נציין כי זו לא הפעם הראשונה בה אנו שומעים את אילן – ובכל פעם אנו מתרגשים מחדש.

בהמשך קיבלנו  תדרוך מקיף בנושא הקמה ותחזוקת גינה טיפולית ונגישה מפי יעל ברנד  אשר הסבירה בהרצאתה מה עלינו לקחת בחשבון רגע לפני הקמת גינה. היא התמקדה בתכנון גינה לאחר איתור צרכים, התייחסות לצמחיה שאינה פולשנית, מרווחים נדיבים ומיקום נכון של עצים ושיחים מאחור ושימת לב לערוגות המוצלות ושאינן מוצלות לשתילה בהתאם. כיצד ניתן להנגיש במידת האפשר את הגינה לאוכלוסיית היעד שלנו ועוד חומר מקצועי בנושא צמחים מתאימים לשתילה וכן טיפים לתחזוקת הגינה הטיפולית. לגבי מערכת השקיה המליצה להשתמש במחברי הברגה במקום במחברים הזולים ולמקם  לפני כל ערוגה ברזון המאפשר סגירת קו שהסתיימה העונה או סגירה חלקית בהתאם לכמות השקיה רצויה. הציעה לטפל במסנן ראש המערכת בזמנים  קבועים ולהעדיף דישון בשחרור איטי וקומפוסט על פני מדשנת הקבועה במערכת ההשקיה. בנושא פסי הולכה ואזהרה, ציינה עקרונות והעבירה דגם של מספר פתרונות.

לאחר ארוחת הצהרים הצמחונית והטעימה, שהוכנה על ידי חברי קבוצת הסיור, המשכנו לסדנת “לאחות את השברים” שהועברה ע”י ניצה.

חלקו האחרון של היום הוקדש לסדנה: לאחות את השברים. חזרה על הסדנה שהתקיימה בכנס השנתי האחרון. לסדנה הביאה ניצה שברי כדים, צמחים, תערובת שתילה וחומרים שונים מן הטבע. תחילה שוחחנו על התחושות שלנו כשאנו מתבוננים בערמת השברים שעל השולחן, מה אנו עושים עם השבר, כיצד אנו מתייחסים אליו וכיוב’. מתוך התבוננות פנימית ורגשית של “מה אני עושה כעת עם השבר?” המשכנו לפעילות יצירה, במהלכה בנינו יצירות אישיות משברי כדים (איחוי שברים לכדי יצירה חדשה), תוך חקירה משותפת ועזרה הדדית של משתתפי הקבוצה.

החברות נכנסו אט אט לסיטואציה מתחושת השבר כשעל השולחן מונחים שברי עציצים. הקדשנו זמן לשהייה במקום הכואב מבלי לטאטא ולהסתירו (דבר שבלי כוונה הנטייה היא למהר לעבור לשלב הפתרונות).  אחר, בקצב שלהן, נגשה כל אחת לנסות ולאחות את השברים ליצור עציץ צומח ופורח. ולסיכום, נעשה שיקוף שני התהליכים: הביצועי והרגשי. הבנו כי לא ניתן לאחות את השברים לבלי הכר, אך ניתן לבנות מצב אופטימי כשחלק מחומרי הגלם הם חלקי השבר. מקומם של חלקים אלה מעיד על השבר אך תורם לצמיחה מחדש. העשייה זמנה מעבר מדיכאון וחוסר רצון – לעשייה. עלתה שאלת העבודה בקבוצה או פרטנית, מתי וכיצד לזמן  פעילות שכזאת. התשובות שעלו כמתבקש היו מגוונות ותלויות בנפשות הפועלות באופן ישיר.

פעילות זאת הדגישה בגדול את עוצמתו של הגינון הטיפולי ואת אחריותו המקצועית של המטפל.

וכך יצאו החברים עם ארגז כלים רעיוני אך גם עם ארגז תוצרת הסדנה ומתנות מעשה ידי חברי בית העיוור ועם ציפייה לסיורים הבאים.

מדברי המשתתפים: “הסיור, ההדרכות של אנשי המקצוע והמטפלים, המפגש עם אילן, ההשתתפות בסדנה – כל אלו ועוד הפכו את היום לפורה, מהנה, מרתק ומלמד. תודה מיוחדת לניצה על ההשקעה, הארגון, היחס האישי ותרומתה להעשרתם המקצועית של המטפלים. יישר כוח, ויויאן ללוש ורחלי בועז, המרכז לבריאות הנפש באר שבע ” אורני ברזילי אבולעפיה בוגרת המחזור הראשון של לימודי הגינון הטיפולי בסמינר הקיבוצים: ” הרשים אותי במיוחד לראות כיצד המטופלים מצליחים לעבוד ללא סיוע למרות העיוורון. ההרגלים, הסדר והאביזרים המותאמים להם במיוחד מוכיחים שחשיבה טיפולית יכולה לגשר על הקשיים”

כתבו: ויויאן ללוש, רחלי בועז וניצה דהן  
באר-שבע-16-הזמנה-לסיור