הסיור נערך בחווה החקלאית בפתח תקווה אשר בה מתקיים, בין השאר, פרויקט ייחודי לשימור שיטות עבודה חקלאיות מסורתיות ושיטות לייצור כלים חקלאיים מסורתיים של קהילת יוצאי אתיופיה. הפרויקט מאפשר התחברות עם השורשים באתיופיה והעמקת השורשים בארץ. הציצו בפרוייקט בקישור מעניין . את היום הובילו שולי ביתן, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית באגף הרווחה בעיר, עדי אילון מור מטפלת באמצעות גינון והצוות החינוכי בחווה.חזרה לשורשים העמקת הקשר, קליטה, קבלה וצמיחה – כיצד הגינון הטיפולי מסייע כפעולה של המחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בפתח תקווה.
הגענו ביום שמשי לחווה ונתגלה לעינינו מקום קסום: ירוק ופורח, בעל מגוון סביבות ומרחבים מעניינים. וכבר לפני שהתכנסנו חשנו צורך עז להסתובב ולגלות. פה נראה קיר אנכי עם צמחי תות שדה מניבים באדום, פה עציץ מכנסיים. צמיגים, פינות ישיבה מגוונות ושבילים עקלקלים המובילים לחלקות פרחי הקטיף עם שדרת חמניות המקדימות את זמנן.
הפעם היינו קבוצה אינטימית, זה זמן עמוס מאד במקומות העבודה אך מי שהגיע רק הרוויח ובגדול.
חלקו הראשון של היום הוקדש למודל הקליטה של עולי אתיופיה וכיצד הגינון הטיפולי תורם להצלחת הקליטה. שולי ביתן מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בעיריית פתח תקווה. בחרה להדגים איך קולטים נכון בעזרת אנלוגיה לעבודת הגינון. תחילה יש צורך להכין את הקרקע, לראות ולהבין מה צריך: אילו כוחות, עם מי מתי, היכן ואת מי שותלים וזורעים (קולטים ומה יודעים עליהם) ואז כדי שימשיכו לצמוח יש צורך לתת הם מים, שמש דשן והם יודעים לצמוח לבד לכן יש ללמוד את התנאים הדרושים, לתמוך ולאפשר ובעיקר – להניח להם לצמוח !
כדי שנבין, שולי בחרה לתת לאנשים עצמם לספר ורק בסוף היום הוסיפה את חלקה. הגיעו שלושה חברים.גדי (יתנת) עזריה שהוא עובד סוציאלי ברווחה, אברהם פעיל בחווה וויניטו פעילה בתכנית. כל אחד מהם חשף אותנו לתהליכי הקליטה האישית
גדי שעלה בגיל 10 מאתיופיה עדיין זוכר שכל הצריכה התבססה על תוצרת הכפר רק מלח וסוכר היה צורך לקנות מחוץ לכפר. כל עבודה התבססה על שיתוף פעולה בין כולם בהתאם לעונה ולצורך הייחודי. זוהי דוגמה לעוצמה החברתית של הקהילה – דבר המתווה את כיוון הפעילויות בחווה. לאחר כמיהה הולכת וגוברת, מאמצים וסבל רב הגיעו ארצה וציפו ל”ארץ זבת חלב ודבש” אך הפרידו בין ההורים לילדים שנשלחו לפנימיות בהם משמעות הקליטה היא להיות ישראלים – שם ישראלי, שפה, לבוש ומנהגים. למזלו הגיע לכפר הנוער כפר חסידים בתיכון בחר בחקלאות בטכנולוגיה גבוהה. לאחר הצבא למד מדעי התנהגות וקרימינולוגיה וכיום הוא עובד ברווחה. מקפיד על ביקורי בית ולכן ראה כיצד השינוי שעבר על אוכלוסייה זו גרם לדיכאון, חרדות, חוסר תקשורת. נתק מהדור הצעיר שהופרד ועבר שינוי בתפיסה של דרכי החיים. וכך אבד מקום ההורים וזקני הכפר ואבדה גם עבודת הקהילה ואבד עמה החוסן החברתי המשפחתי והאישי. כששמע על החווה החקלאית משולי, הבין שזה הדבר הנכון לעשות. הערכים של הקהילה האתיופית, ראוי שיישמרו ויעברו לכולם. יחזקו את כוחות הפרט והקהילה – הרי זוהי קליטה נכונה.
אברהם סיפר כי לאחר נתק במשפחה, כשאביו התחיל לבוא לחווה חל שינוי אדיר במצבו האישי וביחסים במשפחה. לכן היה סקרן לראות מה עושים שם. הוא התחיל לבנות כוורות כפי שזכר מאתיופיה והפך זאת לענף מצליח בחווה. דבר שהעלה את הדימוי שלו ואת האחריות וההתמדה. עם חלוקת הדבש לכל חברי הקהילה.
ויניטו ספרה כי הייתה סגורה בבית כל הזמן עד שלאחר כמה שנים אניש, אחת מהעובדות ברווחה החליטה לצרף לרעיון גם את הנשים ולהקים קבוצת נשים. היא הציבה 3 יעדים לקליטה נכונה בחווה עצמה: 1. ללמוד את השפה במקום. 2. יבחרו להכין מה שיודעים – אין צורך ללמד אותם דברים חדשים. הן בחרו בקרמיקה, רקמה, קליעה ועוד. 3. יכינו אוכל שהן יודעות להכין – אינג’רה, דאבו ועוד. כל יום חמישי הם מקיימים את טקס הבונה – כל שבוע אברה אחרת דואגת לבשל בבית חלק מהתפריט ובמהלכו מתקיים שיח נשים סביב האוכל והקפה. – זוהי דרך לשמר את מנהגי הקהילה ולחזק את המורשת. עם הזמן החליטו כי הקהילה יכולה לתרום ולסייע לילדים הבאים לחווה לעבודה החקלאית. וכך הפכו הנקלטים לקולטים ומסייעים לאחר.
ערכנו סיור בחלקות של הקבוצה ובמתחם שהם בנו. הכוורות וסביבת הכפר עם הגוג’ו שנבנה בשיתוף עם תלמידי החווה. והפך לגאווה לקהילה כולה. זוגות לפני חתונתם מגיעים להצטלם שם.
אחר ויניטו הראתה לנו את סדנת הקרמיקה טוויה ורקמה. ותחושת גאווה וסיפוק עלתה על פניה.
דוויד קדוש – מנהל החווה הרחיב אודות החווה כמקום שהוקם בשנת 1934 ע”י רוזה רבין אמו של יצחק רבין. וכיון היא אתר לשימור. זהו בעיקרון בית ספר ובו לומדים חקלאות ולימודי סביבה. מגיעות לחווה 90 כיתות ומתוכם 20 כיתות של בעלי צרכים מיוחדים.
החווה מעודדת חקירה ולכן נעשים בה פעילויות חקר רבות הנראות בשטחי הגידול ועל קירות החווה.
לפני כ 7 שנים נענה לפניית המחלקה הקהילתית לאפשר לגברים לעשות את מה שהם יודעים. ולאחר שנתיים, הצטרפו גם הנשים. ואכן אם מאפשרים לעשות את מה שיודעים, הידע ממשיך להתפתח ומעצים את העושים אך מאפשר להרחיב את מעגל העוסקים. נערכו ימי שיא של בנייה וחגיגות משותפים זהו מודל לחברה המכבדת את האחר. מצמיחה אזרחים סובלניים. מסתבר שצריך רק לכבד ולאפשר וזה קורה. ועל כך אנו גאים.
עתה הצטרפנו לפעילות עם תלמידים קבוצת תקשורת מבית ספר רגיל שהם במצב תקשורת טוב יותר.
התחלקנו בין הכיתות עם מורות החווה עדי אילון מור ונורית אסף, עקבנו אחר עבודתם, העתקת שתילים מעציץ קטן לעציץ גדול. והשקייתו. צפינו בהתארגנות האישית של הילדים ובדרך התמיכה של המורות. כמה טוב להם להימצא במרחב הפתוח, לחוש את הסובב בעל שפע הגירויים, ריחות, צבעים, ציוץ ציפורים, תחושת האדמה בידיים וברגלים. ולנוע בחופשיות כשיש מסרים ברורים ופשוטים. מסתבר שגם הם עושים את מה שהם יודעים עם הכוונה רכה. כיצד מסתיים יום פעילות לילדים אלה? הם יוצאים לחלקת הפטרוזיליה הפעם וקוטפים צרור ריחני מכניסים לשקית ולוקחים הביתה בגאווה רבה.
לאחר שהילדים נפרדו מאתנו. התכנסנו לשיחת סיכום עם המורות לסיכום.
שמענו על הגמישות המתבקשת בהתאם למצבם של התלמידים ותנאים אחרים, על התשתיות שהחווה מספקת ועל תלמידים בוגרים העובדים כחלק ממסלול השיקום שלהם. – עוד הצלחה!
שולי הרחיבה על הפיכתם ליצרנים תוך הרחבת הקשר הבין דורי כעדות לקליטה טובה.
המודלים עליהם התבססו בתהליכי הקליטה הם: הגישה הנרטיבית הנובעת מהסיפור האישי (מה הסיפור שלך) ולאן זה יכול להוביל.
גישת הכוחות – מדגישה זיהוי והכרה בכוחות ובחוזקות הקיימות ומהם ניתן להתקדם ולהתפתח. למצוא את הנכסים שדרכם אפשר לעבוד. ולפתח. בין החוזקות ניתן להבחין בענווה, צניעות, קשר לעבודת האדמה וקשרי קהילה המתבססים על עזרה הדדית ושותפות.
לכן נובע מכך למשל לפתח חווה, להצמיח אנשים תומכים והקהילה שנפגעה מהניתוק מאתיופיה, יכולה להרים ראש, המבוגרים שוב מנהלים את עצמם, בוחרים ומחליטים, מחזירים לעצמם את הסמכות והידע שנשללו מהם – זוהי קליטה טובה! כל זאת בעקבות הידע – לדבר איתם בדרך של שיתוף לקוחות: מה הם יכולים לממש לבד ובמה הם זקוקים לסיוע.