לומדים נגישות – התנסות אישית ככלי לימוד

כתבה מאת:  מיכל ליבוביץ

לומדים נגישות:

 

התנסות אישית ככלי לימוד

 

תקציר

 

בתרגיל בשיעור בלימודי גינון טיפולי קבוצות של שלושה עד חמישה סטודנטים הקדישו כשעה וחצי לניתוח סביבת חצר המכללה (סמינר הקיבוצים) כולל הגינה הלימודית, תוך שימוש בציוד עזר לניידות המדמה מגבלות, שעשויות להיות ללקוחותיהם בעתיד. ההוראה שניתנה להם, היא לחקור את נגישות הסביבה. מטרת התרגיל היתה לפתח הבנה לגבי מגבלות שעשויה ליצור סביבה עבור אדם עם מגבלה פיזית, לפתח מודעות להתאמות הסביבה האפשריות בגינון טיפולי עבור האדם, ולפתח אמפתיה ללקוחות. בתום התרגיל מלאו הסטודנטים דף משוב לגבי ההתנסות. הערותיהם היו מאוד בונות והן משקפות את הערך שנותנת התנסות כזו לצורך שימוש בעתיד.

 

(התרגיל נבנה על בסיס התנסות דומה שנערכה במסגרת לימודי גינון טיפולי באוניברסיטת מרילנד בארה”ב)

 

מבוא

 

מאמר זה סוקר את מהלכו של תרגיל נגישות אישי שהתקיים במסגרת הקורס מבוא לגינון טיפולי א’ המתקיים במכללת סמינר הקיבוצים במסגרת לימודי גינון טיפולי. מטרות הקורס הן לימוד ההגדרה, התיאוריות והפרקטיקה של גינון טיפולי לאוכלוסיות יעד שונות: ילדים נוער מבוגרים וקשישים. התרגיל התקיים במסגרת השיעור גינון לבעלי מגבלות פיזיות. תכני השיעור כוללים הקניית ידע בנושא הטרמינולוגיה הבינלאומית (ליקוי, מגבלה, נכות), זכויות נכים בעולם ובארץ, עקרונות להקמת גינה מאפשרת כולל כלי עבודה מותאמים, ערוגות מוגבהות,טכניקות עבודה שונות ועוד. לצורך התרגיל הקדישו הסטודנטים כשעה וחצי לניתוח סביבת חצר המכללה כולל הגינה הלימודית תוך שימוש באביזרי עזר שונים לניידות המדמים מגבלות שעשויות להיות דומות למגבלות שיהיו ללקוחותיהם בעתיד.

 

המטרה המוצהרת של התרגיל היתה ניתוח מידת נגישות הסביבה על ידי הסטודנטים. המטרות הבלתי מוצהרות של התרגיל היו: פיתוח הבנה פנימית של תחושת המוגבלות שיוצרת סביבה בלתי נגישה ויחס החברה כלפי אנשים עם מוגבלות; הגדלת המודעות לגבי סוגי ההתאמות שיש לערוך בגינון טיפולי עבור אנשים עם מגבלות; והגדלת האמפתיה כלפי הלקוחות.

 

מהלך התרגיל

 

הכיתה חולקה לקבוצות קטנות של שלושה עד חמישה סטודנטים. כל קבוצה קיבלה אחד או יותר מן האביזרים הבאים: כסא גלגלים, הליכון, קביים, מקל הליכה על מנת לשנות את צורת הניידות שלהם. האביזרים הושאלו באדיבות המחלקה לפיזיותרפיה  ב”מרכז הרפואי רעות” ביד אליהו.

 

באמצעות ציוד זה הסטודנטים נתבקשו לזהות כל קושי שעלה בנגישות לאלמנט מסוים כולל: דלתות, שירותים, ספסלים, ברזים, מתקני שתייה, שימוש בכלי גינון ועוד. בנוסף נתבקשו הסטודנטים להציע פתרונות אפשריים לבעיות שהם נתקלים בהן. הסטודנטים השתמשו גם בסרט מידה ועודדו למצוא פתרון אמיתי ומעשי ככל האפשר. הסטודנטים השלימו רשימה של תצפיותיהם ששימשו בסיס לדיון בכיתה שהתקיים בהמשך. כל סטודנט נתבקש למלא דף משוב קצר, ולהעיר לגבי התועלת של התרגיל וכן מהן הצעותיו לשיפור.

 

תוצאות

 

כאשר חולקו דפי המשוב הסטודנטים הביעו את מורת רוחם. הם לא הבינו כיצד לענות על השאלות. השאלות היו פתוחות ולכל שאלה מספר שורות ריקות לתשובה. ההסבר שניתן לסטודנטים היה שהשאלות נוסחו באופן זה בכוונה כדי לקבל מידע איכותי. כפי שניתן לראות, הערות הסטודנטים היו מאוד בונות והן משקפות את הערך שנותנת התנסות כזו לצורך שימוש בעתיד. ההערות חולקו למספק קטגוריות: חווית הלימוד תוך כדי תצפית על סביבה מגבילה; השפעת התרגיל על ההתפתחות המקצועית; פיתוח הבנת הלקוח ואמפתיה כלפיו; השפעת התרגיל באופן  אישי; הערך של עבודה בקבוצות; הצעות לשיפור התרגיל. ההצהרות הבאות הן ציטוטים  מתוך דפי המשוב של הסטודנטים:

 

 חווית הלימוד תוך כדי תצפית על סביבה מגבילה

 

“למידה חווייתית בשבילי רבת ערך. במקרה זה התרגיל השיג אצלי מעורבות רבה והפעלת מחשבה ודמיון, הסתכלות אחרת על הסביבה, תוך דגש על המגבלות הנמצאות בה. זו נראית לי נקודת מוצא מוצלחת מאוד לדיון בנושא התאמת סביבת עבודה ולמגבלות.”

 

“ההתנסות היתה מאוד חשובה, אמנם חלקית, כי אי אפשר ממש להעריך את כוחות הנפש ואת הכוח הפיזי הנדרש – כי הם שונים מאדם לאדם, וממצב למצב, והם גם משתנים קרוב לוודאי במשך הזמן.”

 

“מאוד מאוד מוצלח. כל דבר שהתנסיתי בו – ייזכר ולא ישכח. אין מה להשוות לעומת למידה פרונטאלית… גיליתי המון דברים קטנים שלא הייתי מגלה בדרך אחרת, וגם ההשפעה הרגשית – אין לזה תחליף !”

 

” הלימוד המעשי באמצעות הגוף והחושים היה שונה מכל מה שאפשר היה לראות בכיתת לימוד. החוויה הפיזית, החשש מנפילה, התמודדות עם תנאי שטח וכד’ והאפשרות לבדוק באופן מעשי נגישות לערוגות ונוחות עבודה, שלא להזכיר מבטי עוברים ושבים.”

 

“אין ספק שחוויה אישית ובלתי אמצעית שונה לחלוטין מהרצאה על הנושאים או כל העברה שאינה התנסותית. בנושא זה של נגישות לאנשים עם מגבלה פיזית – יש לכך חשיבות רבה אף יותר, כי באמת אפשר להתנסות בכך.”

 

“החוויה היא בעצם יותר מכל מרגיזה – עד כמה הסביבה אכן מגבילה ומונעת אפשרויות של חיים נורמאליים מבעלי מוגבלויות. ההתנסות האישית – ממחישה זאת יותר מכל דבר אחר.”

 

“החוויה יותר חזקה ומועילה למרות שברור לי שאנשים שמתורגלים בכך עושים זאת בצורה יעילה יותר.”

 

 

השפעת התרגיל על ההתפתחות המקצועית

 

“תרגיל זה מחבר אותי יותר לעולמם של אנשים נכים ומעורר ענין ושאלות שאולי לא היו עולים בדרך לימוד לא פעילה באותה מידה. תרגיל זה עשוי (יחד עם נוספים באותו כוון) לתת בידי כלים ומוטיבציה לעבוד עם אוכלוסיה בעלת מגבלות פיזיות.”

 

“האפשרות להבין את המגבלות מאפשרת תכנון ובניה של גינה טיפולית שמאפשרת בכל שלב – יציאה לגינה ועבודה בה בהתאם למצבו הפיזי והנפשי של המטופל.”

 

” התרגיל לימד עד כמה קשה, מהו הקושי (במסגרת אי המוגבלות שלי) מרחקים נראים שונים במהלך עם הליכון למשל ועוד. כל אלה בהחלט עשויים לחדד ולהאיר לגבי צרכים, רגשות, יכולות של המטפל והמטופל ולהשפיע על היערכות מקצועית נכונה יותר.”

 

“אמפתיה, הזדהות, הבנה של האדם הנאלץ להשתמש באביזרי עזר. אני אחשוב היטב על כל האספקטים הבעייתיים שגילינו כשאתכנן את השטח, את כלי העבודה ואת הפעילות.”

 

“אם עד עכשיו חשבתי רק על התפתחות אישית לכיוון של עבודה עם מחלות נפש – הרי שמגוון התחומים שהתגלה כבר בתרגיל יחד זה תורם לרצון להתנסות בטיפול במגבלות פיזיות.”

 

“התרגיל משפר את רמת התכנון הן של סביבת העבודה והן של הפעילות.”

 

 פיתוח הבנת הלקוח ואמפתיה כלפיו

 

“התנסות באביזרי עזר נותנת לי להבין את הקשיים של הלקוח בעת תפקודו. כמה כוח הוא צריך להפעיל. או היכן הנקודות החזקות לעומת החלשות. מה כן קל והייתי נותנת לו לעשות. (או מציעה לו).”

 

“יכולת הראיה וההסתכלות במבט נוסף – “בגובה העיניים” מאפשרים הבנה קרובה יותר לגבי מגבלותיו של האדם המוגבל. מבחינת מצבו הנוכחי, מצבו בהמשך והיכולת לשיקום ארוך טווח בגינה הטיפולית ובחיים בכלל.”

 

“רק כשאתה נאלץ לרדת בעצמך לגובה, ולראות את הטוסיק של האחרים, או ללכת לאט לאט עם הליכון, או כשאינך יכול לעשות פתאום דבר פשוט כמו למשוך עשב החוצה – אתה תופס כמה כוח רצון צריך כדי לעשות משהו בכלל…ובפרט כאשר נדרש מאמץ גדול – להתגלגל עד הגינה, להחזיק כלי עבודה…”

 

“בהחלט יש ניסיון להיות “במקומו”, ולהבין מהם הקשיים איתם הוא מתמודד. יחד עם זאת יש סיכוי ש”נלביש” של הלקוח תחושות וקשיים שאינם קיימים עבורו, כך שצריך אולי לעמת אותנו ואת המידע שצברנו עם האמיתות המציאותיות.”

 

“במיקרו של מסגרת התרגיל אפשר לחוש בקושי, לפתח אמפתיה לקושי ולפתח הבנה – אם כי במידה שבה האדם שאינו מוגבל מסוגל לכך.”

 

“אני חושבת שההבנה מוגבלת בגלל שאנחנו אנשים בריאים שמשתמשים בציוד פעם אחת וקשה לנו. יכול להיווצר מצב שבו אולי לא נבצע פעילות בגלל שלנו היה קשה ולאדם שנוסע בכסא גלגלים כל הזמן זה יהיה אפשרי.”

 

“נותן תחושה של התסכול, הפגיעות, גודל המאמץ הפיזי, המוגבלות, אי הנוחות החברתית ומשכי הזמן – האיטיות.”

 

“התרגיל מכניס אותי במידה מסוימת לנעליים של הלקוח, ומראה לי עד כמה חשובים הפרטים הקטנים, כמו משטח, מדרון ומעקה. כל אלו עושים את השהות בסביבת העבודה יותר נוחה ונעימה וזוהי בעצם העבודה שלנו.”

 

 השפעת התרגיל באופן  אישי

 

“הרגשתי בסיומו ברת מזל שאני לא נכה! התרגיל המחיש לי שחופש תנועה הוא לא דבר טריוויאלי ומובן מאליו עבור חלק מהאנשים.”

 

“העלה זיכרונות אישיים ואולי גם מחשבות נוספות על אנשים שמנסים להתמודד עם קשיים.”

 

“הקושי העיקרי היה בכסא גלגלים. המעבר לישיבה היה לי מאוד קשה – אני לא רואה אנשים בגובה העיניים…”

 

“השפעת התרגיל היתה בהתחלה מעיקה, ההרגשה הלא נעימה של להיות מוגבל ולו לרגע, איננה נעימה כלל וכלל. הצורך להיעזר באחרים, הידיעה שיש מקומות שהנגישות אליהם בלתי אפשרית, מתסכלת ומכעיסה.”

 

“זו חוויה מאוד חזקה, לא קלה בשבילי. כבר תמכתי בעבר בבני משפחה עם מגבלות, אבל להיות בצד שלהם- זה עניין אחר. אני מבינה את הכעסים, חוסר האונים, רוח הלחימה, והדיכאון שכרוך בהתמודדות הזו, והכי אני שמחה לחזור וללכת על הרגליים שלי…”

 

“אולי הבנה נוספת לקשיים שעומדים בפני אדם שנאלץ לחיות כך תמיד. בעיקר הבנה לשאיפה –  שלא תמיד ניתנת להגשמה – לחזור לאיך שהייתי קודם.”

 

“נותן הזדמנות לחוות קשיים שאנשים מוגבלים פיזית חווים ביומיום. חידד עוד יותר את העובדה שבארץ אין חשיבה בנושא ואין נגישות (מכללה לחינוך בלתי נגישה…).”

 

“היה לי קשה פיזית, הבנתי כמה קשה לחיות ולתפקד בתוך חברה נורמטיבית עם המגבלות הנ”ל.”

 

 הערך של עבודה בקבוצות

 

“ערך רב ! מפרה לעבוד עם עוד אנשים, ולשמוע דעות נוספות. ביחוד בתרגיל כמו זה, שבו לחלק מהאנשים היו קשיים במקום שלאחרים לא היו – מה שמלמד על השונות שבין האנשים בקבוצה (גם אצל מטופלים).”

 

“הערך של עבודה בקבוצות תמיד מוסיפה לי: יש הפרייה הדדית בעבודה זו. אני חווה התחזקות בקשר עם חברים בקבוצה וגם הלמידה והסקת המסקנות הם יעילים וחוויתיים.”

 

“חשוב שהעבודה תהיה בקבוצה גם בשל תחושת הבדידות והקושי הרגשי שהיה נגרם לנו מלהיות לבד בסיטואציה קשה כזו בפעם הראשונה.”

 

“לעבודה בקבוצות יש ערך רב, אפשר להחליף תפקידים של מטפל מטופל. כל אחד חווה אחרת ומראה עוד צדדים שאולי אני לא ראיתי. כמו כן לכל אחד כוחות שונים ואז אפשר גם להתרשם יותר ולקבל תמונה יותר קרובה למציאות.”

 

“זה מימד נוסף שתרם – כי התלבטנו ביחד לגבי פתרונות, וגם היינו בצד של זה שמוביל ומסיע ומרים את הכלים מהרצפה עבור ה”מוגבל”.

 

“העבודה בקבוצה מקלה על ההתמודדות עם “הנכות” ומאפשרת התנסות במגוון רחב יותר. ההסתכלות על הבעיות והפתרונות האפשריים היא מכיוונים רבים יותר.”

 

“יש ערך רב לעבודה בקבוצה. כפי שידוע זוויות הראייה של אנשים שונים הן שונות ומשתנות. מאוד פורה להקשיב ולדעת שישנן גישות שונות ורגשות שונים. עבודה קבוצתית = יעילות !!!”

 

 הצעות לשיפור התרגיל

 

“נראה לי חשוב להיעזר באנשים עם מוגבלות פיזית – שגם יראו לנו מה טיב הקושי, כיצד נעים, וגם יאשרו או יפריכו או יתנו את גרסתם לדברים מועילים.  כדאי להזמין אדם בעל מגבלה המיומן בשימוש בציוד ולראות כיצד הוא מתפקד. ראיון עם אדם בעל מגבלה יכול להוסיף להבנה מקורית יותר. וכן, עבודה עם כלים מותאמים למוגבלויות. אחרי התרגיל להיות בקשר עם אנשים שצריכים  להשתמש במכשירי עזר האלה.”

 

“אולי לכוון כל קבוצה לבדוק אזור אחר, ואז להתמקד בכל פעם באביזר אחר ובמוגבלות אחרת.

 

ע”י כך בריכוז בכיתה ניתן יהיה להרחיב יותר על כל אביזר בנפרד. ניתן גם לנסות לבצע משימת גינון מוגדרת, אחרי החוויה של ההתנסות הכללית.”

 

“להתנסות במוגבלויות נוספות עד כמה שניתן.  היה כדאי לנסות לדמות בדרכים טכניות את המגבלות (לקשור יד/רגל וכו’).”

 

“אפשר – עם תוספת זמן – להעמיד גם מבחר אביזרים או חומרים מהם ניתן לאלתר פתרונות במקום ובכך להעביר את שלב המדידות וההיתקלות בבעיות אל כיוון יצירתי של פתרונות שונים.”

 

“חשוב לתת הסבר קצר על כך כלי עזר כי רובינו לא מכירים אותם.”

 

“אולי אפשר להתנסות גם מחוץ לתחום הסמינר, למשל בתחנת אוטובוס וכדומה.”

 

 תובנות לגבי עמדות של סטודנטים

 

חלק מההערות שניתנו על ידי הסטודנטים מאפשרות למרצה לזהות אצל הסטודנט עמדות אישיות כלפי אנשים עם מוגבלות ואולי לשער על סמך זאת כיצד הם יתקשרו עם לקוחות בעתיד. למשל סטונדט/ית העיר/ה: “חשבתי לעבוד עם נכים, ותמיד היה נראה לי שיש בעיה לעבוד בגינה. אחרי הסיור הבנתי שזה אפשרי. ההתנסות האישית הוסיפה לי כי ראיתי שלא צריך להיות בן אדם מאוד מיוחד כדי להצליח לעבוד בגינה.” הערה זו משקפת ראייה צרה של מצבם של אנשים בעלי מוגבלויות, ללא התייחסות לשונות בין פרטים שונים. דוגמא נוספת: “כפי שציינתי בעיקר תחושה של רחמים (אסור להרגיש – אני יודעת) כלפי מי שנגזר עליו לשבת בכסא גלגלים לתמיד…”. הצהרות אלו משקפת חוסר אמפתיה משמעותי וזה אולי מרמז על כך שהסטודנט/ית אינו מתאים/ה להיות מטפל/ת בתחום של אנשים עם מוגבלויות פיזיות.

 

 דיון

 

ראשית ניתן לראות את העושר של התגובות והמחשבות שעלו בעקבות התרגיל. ניתן לשער כי הצגת דף משוב הבנוי משאלות פתוחות תרם לכך באופן משמעותי.על ידי ניסוח שאלות פתוחות אפשר לקבל מידע איכותי מבחינת ערכו.

 

לגבי חווית הלימוד תוך כדי התנסות כל הסטודנטים הדגישו שההתנסות ממחישה הרבה יותר מלימוד פרונטאלי בכיתה. עם זאת היתה התייחסות לכך שההתנסות מוגבלת ואולי לא משקפת עקב העובדה שהם בריאים. בהמשך לכך העלו מספר סטודנטים בקשה לצפות באדם עם מגבלה בפעולה וללמוד ממנו. יתכן שריבוי הערות לגבי החשיבות למפגש עם אדם בעל מגבלה אמיתית עלה עקב מפגש קודם של קבוצת סטודנטים זו עם אדם נכה בעל גינה פרטית שאותה שתל בעצמו ואשר אותה הוא מטפח בעצמו. במפגש זה הדגיש בפניהם את היכולות האינדיבידואליות שלו ואת המגבלות הייחודיות שלו. את השוני הרב שיש בין אנשים נכים במידת השליטה בכסא הגלגלים וכן בשינויים בכוח, בסיבולת ובמיומנות הקורים לאורך הזמן.

 

מבחינת פיתוח אמפתיה כלפי הלקוח ניכרת המודעות הגבוהה של הסטודנטים לשוני בין לקוחות שונים. עמדה זו כלפי אנשים עם מגבלות היא חשובה ביותר לכל העוסקים בטיפול באנשים בעלי מגבלות.

 

לגבי תרומת התרגיל להתפתחותה מקצועית הסטודנטים ציינו את שיפור היכולת לתכנון גינה מאפשרת ולבניית פעילות מתאימה לקהל היעד. כמו כן צוינה הרחבת הראייה לגבי האפשרות לעבוד בתחום זה.

 

לגבי השפעת התרגיל מבחינה אישית בנוסף ליכולת ללמוד על קשיי נגישות מבחינה טכנית, הסטודנטים הביעו את הבעיות הרגשיות שנתקלו בהן מבחינת יחס האנשים, מבטים, הישיבה בגובה נמוך, תחושות של השפלה, מבוכה וכולי. בנוסף התחדדה התחושה של היותך חריג בתוך חברה רגילה. כמו כן ציינו את החשיבות להיות גם בצד של המטפל, המסיע את הכסא, המסייע בהגשת כלי עבודה ועוד.

 

מבחינת תרומת העבודה בקבוצות צוינה חשיבות ריבוי הדעות, הגישות וההצעות לפתרונות כדבר המביא לעלייה ביעילות העשייה. צוינה גם חשיבות התמיכה של החברים זה בזה ואף חיזוק הקשר בין חברי הקבוצה.

 

 סיכום

 

התרגיל הוכח כבעל ערך רב עבור הסטודנטים ועבור המרצה. באמצעות התרגיל התאפשר לסטודנטים לרכוש ידע אישי לגבי נגישות, לפתור בעיות כקבוצה ולזהות פתרונות, לפתח הבנה לגבי האתגרים הניצבים בפני אנשים בעלי מגבלות במפגש עם הסביבה ולחוות רגשות המתקשרים למפגש עם סביבה בלתי נגישה. ההתנסות נתנה למרצה הזדמנות ללמוד על עמדות הסטודנטים כלפי אנשים עם מגבלות ולהדריכם בהתאם בהקשר לבניית כוון מקצועי בעתיד.

 

 

לסיום אצטט מתוך דבריו של לקוח בעל מגבלה פיזית שאמר למטפל שלו כך: “אל תנסה לעשות את חיי קלים, הם לעולם לא יהיו כאלה, אני אודה לך אם תעזור לעשות אותם אפשריים”.(ברק, 1990).

 

 

 

טבלה 1: תצפיות בנוגע לנגישות שנערכו על ידי הסטודנטים ברחבי המכללה תוך שימוש באביזרי עזר שונים לניידות.

 

כסא גלגלים

 

הצעה לפתרון:

הבעיה:

שביל מרוצף חלק ואחיד.

שקיעה בחול, קושי לנסוע על דשא, על חצץ. מעבר על צינור 32 בלתי אפשרי. פס הרעדה יוצר סכנת נפילה, הגלגלים מחליקים.

שביל מעבר ברוחב 80 ס”מ- 100 ס”מ.

קושי לשלוט והתקלות במכוניות.

רמפה.

קושי בירידת מדרגה ממדרכה לכביש, סכנת נפילה.

ערוגה מוגבהת בגובה 15-20 ס”מ, רוחב הערוגה 40 ס”מ.

קושי להגיע לאדמה בכיפוף מהכסא.

גדר בגובה 160 ס”מ.

קושי בגיזום גדר לגובה

חיבור שק לאיסוף הענפים.

קושי באיסוף ענפים בגיזום גדר או עץ.

מחסום הנפתח אוטומטית.

התקלות במחסום בכניסה לספרייה.

הנמכת המתקן, שוליים בולטים שיאפשרו נגישות לברז.

אי יכולת לשתות ממתקן מים קרים.

 

הליכון

 

הצעה לפתרון:

הבעיה:

גינה קטנה במימדים.

התקדמות איטית, לוקח זמן רב להגיע למרחקים ונוצרת תחושת תסכול.

ערוגה מוגבהת בגובה 40 ס”מ – 60 ס”מ.

קושי להגיע לצמחים נמוכים.

רוחב שביל בין הערוגות 80 ס”מ.

קושי במעבר בין הערוגות.

הישענות על מעקה יציב או עבודה בישיבה.

איבוד יציבות בפעילות קלטור ועידור עם דורגל.

סל תלוי על ההליכון או חגורת כיסים (פאוצ’) על הגוף לנשיאת הכלים.

איבוד יציבות עקב חוסר יכולת לאחוז בו זמנית בהליכון ובכלי העבודה.

 

קביים

 

הצעה לפתרון:

הבעיה:

ספסל מוגבה  מהרגיל 50-55 ס”מ.

קושי להתיישב, ואף יותר קושי לקום לעמידה.

כוח מינימלי בידיים, מנוחות, גינה קטנה.

התעייפות של הידיים.

מעקה  לאורך גרם המדרגות.

קושי בירידה במדרגות.

ערוגה מוגבהת בגובה 80 ס”מ – 100 ס”מ.

קושי להגיע לצמחים בגובה הקרקע.

 

מקורות

 

ברק ד. (1990) אביזרי עזר לנכים. אצל עורי א. ושקד ע. מבוא לרפואה שיקומית. הוצאת משרד הביטחון. עמ’ 304-288.

 

 

Relf P. D., & Predny M. (2000). Exploring Accessibility: A Hand-on Teaching Tool, Journal of Therapeutic Horticulture, 11, pp. 48-54.

 

 

 

 

מיכל ליבוביץ’, מרפאה בעיסוק B.O.T, אחראית גינה טיפולית במרכז הרפואי רעות בתל אביב.