תרפיה באמצעות גינון, הנו תחום בעל שורשים נוטעים עמוק בהיסטוריה האנושית בקשר שבין האדם לצמחים, אך כמקצוע טיפולי ברור ומובחן הוא עדיין עושה את צעדיו הראשונים. מצבו של התחום דואלי, מצד אחד גוברת החשיפה אליו, אנשים פונים ללמוד ולעסוק בו, ו יותר מסגרות חינוכיות, טיפוליות או שיקומיות בוחרות להכניסו לתחומם (תעיד תדירות הצעות העבודה באתר עמותת הגינון הטיפולי בישראל), ומצד השני כמקצוע הוא מצוי באי בהירות רבה: חוסר הכרה משפטית, טרמינולוגיה לא אחידה, הכשרה חלקית, משרות חלקיות ועוד. המחקר העוסק בהבני ית מקצוע
מתייחס לגיבוש זהות מקצועית מובחנת ומובדלת כתנאי להגדרת תחום כמקצוע.
מחקר זה בוחן את זהותם המקצועית של מטפלים באמצעות גינון (horticultural therapists) העובדים עם אוכלוסיות של ילדים ונוער בסיכון וילדים ונוער בהדרה מנקודת מבטם של המטפלים. במחקר השתתפו שש מטפלות באמצעות גינון ושני מטפלים, אשר למדו באחת המכללות המכשירות ללימודי תעודה בתחום ועובדים במקצוע לפחות שלוש שנים. המחקר נערך בשיטת מחקר פנומנולוגית איכותנית. הוא כלל ראיון עומק פתוח, ושבעה ראיונות עומק חצי מובנים. הממצאים גובשו לתמות מרכזיות ובתהליך הדיון הם השוו לידע הקיים על מנת להבנות תיאור מורכב של הזהות המקצועית
של מטפלים באמצעות גינון.
התובנות שעולות ממחקר זה מצביעות על היותו של הגינון הטיפולי תחום מקצועי מתפתח. הנחקרים עובר ים תהליך עמוק של עיצוב זהותם המקצועית, המב וסס על מגוון זהויות: זהות אישית הרואה בצמחים ובטבע מקום מיטבי להתפתחות בריאה וזהות בעלת אוריינטציה לתחומי הרגש והטיפול שנבטה מתוך משבר אישי או חוויות מעצימות. נוצר מפגש מפתיע עם תחום מקצועי המאפשר ביטוי לזהויות ה ללו. בנוסף, מתגלה “אני מאמין” עמוק ומורכב המקיים סימביוזה בין הכלי הטיפולי של הגינון והצמחים לקשר הטיפולי. מרכיבי הזהות ה שונים מביאות את המטפל למפגש “הדרמטי” עם השטח. המטפל, חדור מטרה, נכנס לתהליך רווי קונפליקטים; ציפיות אידיאולוגיות סותרות, מפגש עם אוכלוסייה במצוקה, תנאי העסקה בעיתיים ועוד. עולה כי במידה רבה בסיס אישי מוצק יכול לספק כר משמעותי לשמר על הרצון להשפיע ולטפל בשיתוף פעולה פורה עם המסגרות.
