You are currently viewing הכנס השנתי ה- 25 “פנים מול פנים”

הכנס השנתי ה- 25 “פנים מול פנים”

הכנס השנתי ה-25 של עמותת אדם צומח, לקידום הגינון הטיפולי בישראל,
בנושא זהות המטפל

יתקיים השנה במרכז בריאות הנפש באר יעקב.

10.04.2022 | יום ראשון | 08:30 – 15:30

 

תכנית הכנס:

מנחה הכנס: ישראל גלון

8:30 – 9:15 • התכנסות והרשמה

9:45 – 9:15 • ברכות ודברי פתיחה
נטע רודברג – יו”ר עמותת אדם צומח
דורית חיים – ראש מדור ריפוי בעיסוק, גינון טיפולי וטיפול באמנות במרכז לבריאות הנפש באר יעקב.

10:15 – 9:45 •  אסיפת חברים

11:00 – 10:15 • איך צומחים מטפלים בגינון?
ד״ר מעין בורשטיין – עו״ס מומחית בתחומי ילדים, נוער, עבודה קבוצתית וטראומה, מדריכה בכירה, רכזת התוכנית להכשרת מטפלים בגינון במכללת אורנים.

11:00- 11:30 • טיפול בזולת והחלמה של עצמי – מבט ביקורתי על בריאות הנפש של אנשי טיפול
עדי כהן בר – נוירופסיכולוגית שיקומית מומחית, פסיכולוגית במחלקת נתיבים במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב.

11:45 – 11:30 • הפסקה

13:00 – 12:00 • סבב סדנאות ראשון

סבב סדנאות ראשון

1. עץ וחוט ברזל – פיסול זהות המטפל בחוטי ברזל, עצים ואבנים

הדיל עבד אלקאדר – מורה לחינוך מיוחד, MA בהנחיית קבוצות ומטפלת באמצעות גינון, מרצה בפסגת טייבה, עובדת בבית ספר מחבה לאוטיזם בכפר ברא ובבית ספר אלאימאן לעיצוב התנהגות בטייבה.

2. מטפל ירוק עד או נשיר – מי אני במרחב הגן?
האם אני רוצה לגונן על המטופל, להצל מפני השמש ולאפשר ישיבה תחת ענפי או לאפשר לו להתמודד עם עונות השנה, לזכות בקרני השמש בחורף, לייחל לפרי ולשמוח בצל בעונת השמש היוקדת?

מיכל ברנע – מרכזת ומרצה ללימודי גינון טיפולי באוניברסיטה הפתוחה.

3. טיפול השלכתי בגינה – ארגז החול משמש ככלי טיפולי השלכתי בגינה
בסדנה אספר על העבודה בארגז החול ונתנסה בכלי טיפולי השלכתי אחר, המורכב מאבנים וצמחים, באמצעותו כל אחד יבנה את ה”אני המטפל” שלו.

ענת דו מוש  – מטפלת באמצעות גינון, מדריכת הורים ומאמנת אישית.

4. לגלות את הציפור הפנימית –
נתייחס לגילוי הזהות הטיפולית של המטפל והמשמעות הסימבולית של הציפורים.

סמדר חנן – מטפלת באמצעות גינון ומרצה בתכנית לגינון טיפולי בסמינר הקיבוצים ובמכללת חמדת הדרום.

5. פסיפס – החומרים מהם עשוי המטפל.

זהבה אבן פז  – אגרונומית, מטפלת באמצעות גינון בבית ספר קהילתי “התומר” בנס ציונה.

6. מי אני? – שיח עמיתים על הבניית זהות המטפל בסביבות עבודה שונות

נעמה פרנק – מטפלת באמצעות גינון, עובדת בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער בצפת.

13:45 – 13:00 • ארוחת צהריים וזמן גינה

14:15 – 13:45 • פנים אל מול פנים בגינה – מפגש מטפלים בגינה

15:30 – 14:15 • סבב סדנאות שני:

סבב סדנאות שני

1. זרעים של אומץ – מעגל שיח סביב התמודדות עם הימנעות ופעילות בנושא פחדים
סיפור הולדת הספר “מה שקרה כשקראמבל ירדה מהעץ”.
טל אמוילס – אוהבת עצים בנשמתה, משוררת, כותבת סיפורים ומטפלת באמצעות גינון. עובדת כרכזת גינה קהילתית באילת. בימים אלה מתחילה בהקמת גינה טיפולית במרכז הורים וילדים מטעם עמותת “אור שלום” באילת.

2. “גם למראה ישן יש רגע של הולדת” (נתן אלתרמן) – הגינה כמרחב התבוננות

נעסוק באפשרות להתבונן במציאות מבלי לשפוט או לפרש אותה, זאת באמצעות תרגיל התבוננות פשוטה בתמונות מהגינה שצילמו מטופלי מחלקת טיפול יום בבאר יעקב.

מיכל יניב – מטפלת באמצעות גינון במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב.

3. חומרים להשראה
נעסוק בתהליכי חיפוש ודיוק הזהות המקצועית, נשהה לרגע במקום המבולבל, המתלבט, המחפש, ניצור בעזרת חומרים מהטבע ייצוג סמלי אישי שייתן כיוון והשראה לחלום על הבאות.

עינב נתן שטרומצה – מטפלת באמצעות גינון, בעלת ניסיון בהדרכה ובטיפול במגוון רחב של אוכלוסיות, ביניהן: קשישים, ילדים בסיכון, משפחות שכולות, אנשים עם נכויות פיזיות, מוגבלות שכלית התפתחותית ועוד.

4. סדנת מיינדפולנס בגינה – הזמנה למרחב של שקט והקשבה

שיקמה גיבלי – מטפלת באמצעות גינון במרכז לבריאות הנפש  באר יעקב.

5. גינון טיפולי עם בני משפחה מטפלים – מעגל שיח

בילי יושע – מטפלת באמצעות גינון, עבדה בבית לוינשטיין, בבית ספר ביאליק רוגוזין עם ילדים של מהגרי עבודה, בפנימיית הדר לילדים שהוצאו מהבית, בהוסטל לניצולי שואה, בעמותת עמדא, בהוסטל לנגמלים מסמים ומאלכוהול, במועדון של משרד הביטחון ובמרפאה הפסיכיאטרית באיכילוב.

אורה בר – מטפלת באמצעות גינון, עבדה בבית לוינשטיין בעמותת עמדא ובטיפול בין דורי עם קשישים עצמאיים ותלמידי תיכון.

לפניכם סיכומי המעגלים וההרצאות.

ישראל גלון
מצגת פתיחה ישראל גלון

צעדים ומילים בדרכה של מתמודדת בגינה הטיפולית. | נטע רודברג, מטפלת מומחית בגינון טיפולי, מרצה בתוכנית ללימודי גינון טיפולי במכללת אורנים.

תקציר תיאור מקרה, הוצג בכנס שנתי אדם צומח 23, ערוגות הרגש | נטע רודברג
את טל , שם בדוי, פגשתי במהלך שנתיים מתוך שלוש שנות אשפוזה במרכז לבריאות הנפש לב השרון. מתמודדת עם סכיזופרניה.
בשנות הארבעים לחייה, אם חד הורית לילד צעיר. מורה לספרות אנגלית, בת למשפחה מתפקדת, מוגדרת נורמטיבית, הורים ושלושה ילדים. נסיבות חיים קשות והתדרדרות במצבה הנפשי עקב התפרצות סכיזופרניה במהלך שנות השלושים לחייה, החזירו אותה לגור בבית הוריה אשר בשלב מסוים התמנו לאפוטרופוסים של הבן על מנת להבטיח את שלומו.
בעקבות התקף פסיכוטי חריף שהותיר אותה שבורה בגופה ובנפשה הגיעה לאשפוז.
שותקת תקופה ארוכה במחלקה הסגורה.
חזות עדינה, פנים נאות שמספרות סיפור של סבל.
בהדרגה עברה למחלקה פתוחה שיקומית, לאשפוז ממושך עם תקווה לשיקום. כך החלה לפקוד את הגינה הטיפולית במסגרת קבוצה גינון, אחת לשבוע.
הנוכחות בחממה כמו העירה אותה לחיים. היא גילתה עניין רב בעבודות השונות והסביבה הירוקה אשר מזמינה תקשורת רעננה ומחייה. עד מהרה נמצאה מתאימה לטיפול פרטני וכך נשארה למשך שנתיים. מגיעה מדי שבוע בדבקות ומסירות ומביאה איתה מימד מעניין ומשמעותי, שעם הזמן הפך להיות לחומר גלם מרכזי בטיפול לצד הגינה ונפלאותיה: כתיבה בשפה האנגלית.
בהרצאתי הזמנתי להתבונן יחד איתי, ממרחק של זמן, על מצבים מתוך התהליך טיפולי בגינה, בשילוב מילים וטקסטים אשר סייעו לה לטל להביע את עצמה ועזרו לי לתווך עבורה פעולות גנניות, אשר התאימו למצבים שונים בהתמודדות הרגשית שלה. לאט לאט לחזק ולהעשיר את עולמה, ללוות אותה במסע ההתפתחות שבחרה לחזור אליו, למרות ועם ההתמודדות עם מחלת הנפש. עיקר התמודדותה בתקופה זו נגע ליחסיה עם הוריה ומקומה בחיים של בנה. היא זכתה למעטפת טיפולית מחזיקה ומטפחת במחלקה ובתום תקופה של ארגון מחדש והתחזקות, המשיכה לדרכה במסגרת תומכת בקהילה.
טל הינה ילידת הארץ ושפת אימה היא עברית. עם זאת במהלך השנים למדה והתמחתה בספרות אנגלית. היא שולטת בשתי השפות. אך בעוד שהעברית משמשת אותה לענייני יום יום, משא ומתן עם הצוות במחלקה או מטופלים אחרים, הרי שהאנגלית היא השפה לביטוי רגשי, חשיבה מטאפורית, כתיבה אסוציאטיבית וכתיבת טקסטים. אצל טל האנגלית היא השפה בה מתעוררת הנפש לחיים, מדמיינת, שמחה, מתמודדת, מתכננת.
הדבר התגלה לי באחת מפגישותינו עת נתנה שם לעציץ שהכינה “root of pleasure”
באחד המפגשים עסקנו בטיפול בעציצים בחממה. טל טיפלה בשני פרטים של פוטוס בעציצים נפרדים. הצמחים פלשו זה אל זה והכו שורש כל אחד במיכל של האחר. ביקשתי ממנה להפריד אותם ובמידת הצורך להעתיק למיכל נוסף, עבודה שחייבה אותה ברגעים מסוימים להפעיל כח ולקרוע שורשי צמח אחד מתוך הסבך של האחר. כל זה מבלי לפגוע בשלמות הצמחים וסיכויי המשך הצמיחה שלהם. היא לא נרתעה וביצעה המשימה ביעילות ובעצמאות, מתקדמת בנחת שלב אחר שלב. כשביקשתי ממנה שתאפיין במעט מילים את עבודתה. אמרה במהירות וללא היסוס: re-birthing

הרגשתי שיש כאן הזמנה למשהו חדש. צורת קשר ושיחה בממד רחב ומשמעותי יותר ממה שפגשתי עד היום. הזמנתי אותה לכתוב במחברת שלה משהו על שלבי העבודה וגם על חווית הלידה מחדש, תוך התייחסות למילה שהוספתי אני: separation
כבר בתחילת המפגש הבא טל מיהרה להראות לי מילים שכתבה בעקבות המפגש הקודם. עושר של מושגים וערכים המעידים על עולם פנימי עשיר, על מחשבה רבה שהקדישה לנושא ועל הצורך להביא אותם לידי ביטוי. ניכר שכתבה מהר, על פיסת נייר תלושה מהמחברת, כמעט ללא עריכה ותיקון.

rebirth separation detachment new apart live/life moving womb picking up the pieces
Silence listening saying new voice pacing oneself earth cleansing מקלעת השמש
yellow chakra happiness looking forward letting go
אני מלאת הערכה ותודה על הנכונות שלה לחלוק עימי את המילים. מבחינה שהיא מגישה לי חומרי גלם להמשך הקשר הטיפולי ההולך ונרקם ביננו
בהמשך, בהתערבות שלי, המילים מקבלות ממשות במרחב.
הדפסתי אותן על רקע צהוב בהשראת yellow chakra, בחרתי נייר בריסטול עם נוכחות, “ניילנתי” להגנה מרטיבות ושאר חומרי גינה, וגזרתי to separated כל אחת מהאחרת.

כעת המילים מופרדות. אפשר למשש, לערבב, לבחור, לפזר, לסדר…. המילים של טל הופכות במובן הקונקרטי לחלק מה ‘סטינג’ הטיפולי. מונחות בחממה לצד כלי העבודה והצמחים. הם שמורות רק לה והיא מחליטה איך להשתמש בהן.

בפגישות הבאות המילים מובילות אותה ואותי בהליכה משותפת בשביל.

כבר אותו יום הזמנתי את טל לבחור מילה ולמצוא פעולה בגינה אשר מתקשרת אליה. היא בחרה במילים ‘מקלעת השמש’ וhappiness – וביקשה לעסוק בניכוש עשבים וזריעת צמחים חדשים. את שתי כרטיסיות המילים שבחרה מיהרה להכניס לפאוצ’ האישי שצמוד אליה כל הזמן, תוך שהיא מפקידה את שאר המילים בידי למשמרת.
עבדנו יחד והמשכנו לשוחח תוך כדי, על משמעות העישוב ומהם העשבים השוטים שנרצה להרחיק מחיינו על מנת להתקרב לhappiness . במהלך העבודה טל שומרת מרחק ממני, ניכר כי היא שומרת על עצמה.
אמרה שהתרגיל מאוד טוב לה ומפתח אותה אינטלקטואלית ורגשית.
אני מקווה שנגיע בהמשך להתמודד עם מושגים פחות נעימים אשר העלתה על הכתב.

בפגישה הבאה סיפרה על תקופות, בהם בחרה לשתוק ולא יצרה קשר עם הצוות ואיך היום היא במקום אחר. יצאנו לגינה לבחור מקום להתבוננות וציור, תוך תרגול שקט והקשבה. טל התמידה בתרגיל ושמרה על ריכוז גבוה. בחרה לצייר אלמנט דומם – צמיג ובו חלקי עץ דקל.
בהמשך דיברה על המנוגד והמשלים בין הטבע לטכנולוגיה. ועל איך היא שואבת כוחות מהמפגשים שיש לה עם הטבע בסביבת בית החולים.

אני מרותקת לתהליך. מסוקרנת בכל מפגש במה תבחר. מה תהיה המילה הבאה. האם נמצא מקבילה גננית ראויה. ו…השאלה שתמיד עורבת מעבר לפינה, האם כל זה עשוי להועיל לטל.
בשלב זה אני מקבלת חיזוק מהמדריכה שלי שאומרת, ברוח הגשטאלט: זו הזדמנות לתת למטופלת להוביל את עצמה. לזהות את המקומות עליהם היא צריכה לעבוד. התכנים בנפש הזקוקים לעיבוד. על פי הגשטאלט, וגישות נוספות מעולם הפסיכותרפיה, המטפל נוקט בעמדה אקטיבית המעודדת את המטופל לחקור את חווייתו, להכיר יותר ויותר חלקים בנפשו, לערוך אינטגרציה בין חלקי אישיות שונים ולהרחיב את התנסויותיו. כדי לסייע בתהליך זה, המטפל נותר קשוב ביותר למטופל ומקפיד שלא להציע פירושים לחוויותיו, אלא עוזר למטופל לתאר ולהכיר אותן יותר ויותר … המטפל מתמקד בתיאור החוויה, ב”מה” ולא ב”למה”. בסיכומו של דבר, ההתבוננות הממוקדת, הקשב והתיאור המפורט של החוויה מסייעים למטופל לפתח מודעות עצמית לחווייתו הפנימית. מודעות זו מאפשרת לו לחתור באופן אמיתי ופתוח יותר לעבר מטרותיו האישיות ואל מימוש הצרכים החיוניים להמשך צמיחתו הנפשית.

במפגש המשך טל סיפרה בשמחה שהיא מצליחה ללכת פחות לשירותים ואולי בזכות זה היא מתחילה להיות קצת יותר מלאה (לדבריה). המשכנו היום בתרגיל המילים מתוך הרשימה שלה, כהרגלנו מזה שבועיים. היום בחרה במושג picking up the pieces. אמרה שמזה תקופה היא משתדלת לאסוף חזרה את מה שהיתפזר. לצורך התרגיל ביקשתי ממנה למלא כלי באדמה ולהניח בו חלקי סוקולנט ליצירת ייחורים. כ-30 חלקים קטנים. בזמן שעבדה, עסקתי בהכנת סלט מהגינה. משסיימה ניגשתי אליה, התבוננתי לרגע והפכתי את הכלי כך שתוכנו התפזר על השולחן. הזמנתי אותה לאסוף את מה שהתפזר ולארגן שוב בכלי. הפעם ביקשתי ממנה לסדר את חלקי הצמח לצורה מסוימת. טל התלהבה מן המשימה. לא הביעה כל כעס או מחאה ומיד התחילה לעבוד. החזירה הכל למקום ויצרה צורת עיגול מחלקי הצמח, בסבלנות ובקפדנות.
משסיימה שיבחתי התוצר והחמאתי לה ואז ביקשתי ממנה להפוך בעצמה את הכלי ולפזר תכולתו ואז לסדר שוב. עשתה זאת בחפץ לב, והתחילה מיד במשימה. הפעם ארגנה צורת ריבוע מדויק וסגור.

בשלב זה עצרנו לחשיבה ושיחה. טל אמרה שמאוד נהנתה מהaction ולרגע לא חשה תסכול או כעס כי הרי אני המנחה אותה. יותר מזה אמרה שהתרגיל מצוין והייתה רוצה להמשיך ולחזור עליו. אמרה שמבחינתה להתמודד עם בקשותיה החוזרות של ח. ל”עוד סיגריה” ופרץ הקללות שמגיע ממנה בעקבות הסירוב, הוא אחת הדרכים להתמודדות עם לאסוף את החלקים.
התסכול נשאר אצלי. איך יתכן שהיא לא התרגזה עלי??? אפשרות: אם אני מהווה ייצוג של אמא עבורה יתכן שהיא מביעה כאן את הפחד שלה להתרגז על אמא…
במפגש הבא picking up the pieces עדיין איתנו. במהלך העבודה טל נחתכה באצבע מסכין, חתך שהצריך חיטוי וחבישה. טיפלתי בה והתרשמתי מהאופן בו קיבלה את המקרה. ברוח ספורטיבית, ללא תלונות. נראה שהייתה עסוקה יותר בלהרגיע אותי. שוב הדאגה לאמא…
שבוע אחרי מיהרה להראות לי שהחתך באצבע מחלים והכל בסדר. בחרה להחליף את כרטיס המילים שאצלה במושג pacing one self. אמרה שמקדישה כשליש מזמן המחשבה ביום להתבוננות עצמית בבחירות שעושה ובהקשבה פנימה.
כעבור שבוע בחרה ב looking forward אשר מבטא לדבריה את הציפיה שלה מדברים…לעבור את היום, להיות יותר בסדר.
במפגש הבא מהרה להוציא את כרטיסיית looking forward להראות לי אותה ולהתלבט מה לעשות. ביקשתי שתחזיק אותה עוד קצת אצלה ותספר לי על הציפיות שיש לה. אמרה שיש לה סוגים שונים של ציפיות : מהגינה וממני, משותפתה לחדר…אבל הכול בטווח הזמן הקרוב. כאן ועכשיו. מפרשת את looking forward בהתייחס לציפייה לעתיד וגם למבט קדימה. ביקשתי שתנסה לקשר את הביטוי למה שעשתה בחממה בשבוע שעבר. טל התקשתה להיזכר. רק אחרי דקות ארוכות בעיניים עצומות התרכזה ושיחזרה את הפגישה הקודמת נזכרת בשתיל היסמין שניסתה לשקם. אך את שאר הדברים שעשתה לא זכרה. הזמנתי אותה לבדוק את מצב היסמין, שמחה לראות סימני לבלוב וחיים. ואז ניזכרה בבת אחת בזרעים שזרעה. היביסקוס עב גביע. הרימה מבט וראתה אותם (נובטים). התלהבה, התרגשה. אמרה “אלו הם חיים וזה בא מפה” (הצביעה על ליבה). נראתה שמחה ומאושרת. התבוננה בנבטים שעה ארוכה. הכינה דיווח מפורט לגבי מצבם: כמה נבטו, כמה כבר מלבלבים , ביקשתי שתתייחס גם לאלו שטרם נבטו. ספרה ורשמה ” 15 -no life” הרמתי גבה. מיהרה ומחקה ותיקנה ל ” 15 לא נובטים (עדיין)”. דיברנו קצת על הזרעים הללו שלא נראים לעין אך יש בהם פוטנציאל של חיים. ואולי לא. אך נמשיך לחכות ולהחזיק עבורם את התקווה לחיים. הזמנתי את טל לכתוב משהו לזרעים שטרם נבטו. כתבה טקסט אשר מתייחס ל”אימא אדמה” ולתקווה שלה שהיא תגרום לנבטים לנבוט. עוד כתבה, שהיא מקווה שהנבטים יביאו תקווה, הצלחה, תנועה ושמחה. לא כתבה דבר המכוון ישירות לזרעים. גם בדיבור בשיחה לא הגיעה לידי דיבור ישיר אל הזרעים.
עוד שבוע חלף ובפגישה הבאה חזרה מיוזמתה בהתלהבות ודיוק על שעשתה בפגישה הקודמת. שמחה לראות שעוד נבטים צמחו וכי ההנחה הראשונית של 15 no life אכן הייתה שגוייה. הפעם ניסחה מכתב ישיר לזרעים שעדיין לא נבטו:
“I hope you are safe down there. I hope you will join us soon. We welcome you to sprout and grow”
היום בחרה בכרטיס letting go ואני מאחלת לה בליבי הצלחה בשחרור ההרגלים הלא טובים וכל מה שמונע ממנה להמשיך ולהתפתח ולחיות בשלום עם עצמה
בימים שבאו החזיקה תקופה ארוכה ב letting go. כחודשיים. בשלב מסוים הוסיפה את finding my own voice. לרוב הייתה שקטה, מרוכזת בעצמה, לעיתים מחייכת. שיתפה מעט בהתמודדויות משמעותיות שחוותה: התמקמות מחדש בחיים של בנה, הגדרה מחודשת של אופי הפגישות שלה איתו, עם הוריה, תפיסת מקום מול אמה, בירור מה טוב ונכון עבורה. במקביל לעבודה בגינה, הכינה טל קולאז’ מחפצים מהסביבה, אשר מייצגים אלמנטים משמעותיים בחייה. בחרה וסידרה אותם במרחב מוגדר, תוך שהיא משרטטת מסלול דמיוני אשר יוביל אותה מהמקום בו היא נמצאת היום, דרך תחנות צפויות, אל מקום בו רוצה להיות: בעלת גוף יותר מלא ובריא ו… בבית. ניכר כי היא מחפשת דרך, מבררת מה הוא הקול הפנימי. מה מנחה אותה. מדי פעם חזרה לעצב ולשנות.
יום אחד סיפרה שרק השבוע אמרה לאמא שאין לה צורך יותר בבגדים אבל כן ביקשה מכנסיים מסוימים שיתאימו לחולצה שרצתה ללבוש. אמרה שמעולם לא יכולה היתה לומר לה זאת. לדבריה אימה קיבלה את הדברים בהבנה וללא קושי.
בעת שדיברה על אימה, ארגנה מחדש את החפץ המייצג אותה, וכל גופה מביע תחושת סיפוק ואולי אף ניצחון.
יולי, חודש חם, החום של הקיץ ודלקת בעין של טל הניסו אותנו לתוך חדר ממוזג. על השולחן עציץ ירקה ולו שלוחות מרובות, ייחורים שנראים כמהדורה מוקטנת של הצמח המרכזי. אחרי שיחה קצרה על צורתו המיוחדת של הצמח ואופן התפתחותו הזמנתי את טל לחשוב על יחסים אפשריים בין ה”קטנים” ל”גדול” ולכתוב על כך. התלהבה ומיד פצחה בכתיבה מהירה ורצופה במשך כעשרים דקות, יוצרת בכתיבתה אנלוגיות ומדמה את הצמח לעיתים לבית החולים והיא שלוחה קטנה שלו, או במקום אחר היא הצמח המרכזי, שולחת שלוחות ומקווה יום אחד להגיע באמצעותן למקומות אחרים, לבית.
The mother spider has many leaves
It is the main element
It’s like the hospital
It changes its color from green to white and vs. vrs.
According to the place it’s been put in…
It’s like me going around, like the many leaves to different places.
Sometimes I think of the plants during the day and I come to water them…
The long stems that reach out and have more plant on them also symbolize me. Sometimes I reach to Neta and I wait for our meetings, like the claws (roots) on the plant I wish to do something in our next meeting…
הזמנתי אותה להמשיך את מחשבותיה סביב הצמח וסביב עצמה ולחבר סיפור המתאר קורותיה של אחת מהשלוחות הקטנות, תוך שימוש במושגים שמלווים את עבודתנו בתקופה האחרונה.
כעבור שבוע הגיעה למפגש כולה חיוכים. הביאה עימה טקסט שכתבה בעקבות פגישתנו הקודמת תוך שהיא משלבת בו מושגים מתוך כרטיסיות המילים שלה. הטקסט מתאר הליכה על שביל עשב, טל היא ההולכת על השביל. בתיאור היא משלבת תמונות הנוגעות לחייה כעת, פרידה אפשרית מהמשפחה, פרידה מהרגלים לא טובים מציאת הקול הפנימי שלה והדרך. הטקסט רווי אופטימיות ומשדר נינוחות. היא מדמה את עצמה לאמנית הצועדת על שביל העשב מוכנה להרפתקה ומקווה ליצור עתיד מלא צבעים. אני מביעה בפניה את רשמי ומעודדת אותה להמשיך ולהאמין בכוחות הפנימיים שלה.
בהמשך, יצאנו לגינה להמשך תיכנון ועבודה על פרויקט משותף שהיום ניתן לו שם. ביום זה טל מביאה לידי מימוש תכנון אזור מסוים בגינה. אחרי תקופה של התבוננות וחשיבה, הגתה תכנית שתילה של פרחים בתוך שורה של מיכלים. רצף הצבעים שבחרה קשור לצבעים שמיוחסים לצ’אקרות, מרכזי אנרגיה בגוף האדם על פי תרבויות המזרח הרחוק. על כן בחרה לקרוא למקום
THE CHAKRA GARDEN

בחודשים שאחרי, טל המשיכה להגיע לחממה מדי שבוע. מכרטיסי המילים נפרדה בבחירה האחרונה שעשתה: letting go וגם כתיבת הטקסטים הספרותיים הלכה ופחתה. התרכזה כל כולה בגינה וטיפוח העציצים שגידלה. בהדרגה עם התקדמות התהליך השיקומי עלו יותר חששות מהעתיד. היכן תגור, ממה תתפרנס ובעיקר איך תשמר את הקשר עם בנה האהוב.
באחד הימים נסענו יחד למשתלה. סיירנו, בחרנו, הבאנו שתילים לשתילה בגינה. משך כל הביקור/נסיעה טל הייתה שקטה ורגועה, מתעניינת בהסברים שלי על צמחים וחקלאות בדרך. לא שאלה שאלות, בקושי התפתחה שיחה. במהלך הביקור בחממה הלכה תמיד בעקבותיי. אם עמדתי במקום עמדה לידי וחיכתה. אולי פעם אחת תפסה יוזמה וניגשה לכיוון אחר לבדוק צמח שעניין אותה.
התקשתה למצוא רעיונות. פנתה אלי כמעט במצוקה – מה נעשה עם הגינה. הצעתי לה לחזור על שתילת פרחים בצבעי צ’קרות. (חזרה למקום המוכר והידוע שלה.) הסכימה בשמחה. נגשה לבחור פרחים בצבעים הרלוונטיים. בדרך חזרה מיעטה לדבר. בהמשך שתלנו ביחד את שקנינו. עבדה ביעילות ובחריצות וניכר שנהנתה מן העבודה. גמל שלמה קטן שהופיע עורר בה את המשפט leap forward. הבעתי תקווה שגם היום הזה יהיה עבורה a leap forward.
טל הזדהתה עם משאלתי.

מדלגת שנה קדימה בזמן.
שוב חודש יולי. טל הגיעה לפגישה הפרטנית בגינון. חם בחוץ ולה כואבת הבטן. טל לגמרי עצמאית. הכינה תה צמחים וישבנו לשיחה במטבח הממוזג. טל תארה את ציפיותיה מהועדה בשבוע הבא. לראשונה מאז היכרותי עימה אני שומעת אותה בקול צלול ברור ואסרטיבי לגבי המסגרת אליה היא רוצה לעבור. לוקחת בחשבון את יכולותיה וחולשותיה, את הרצון להמשיך לראות את בנה ולשמור עימו על קשר רציף. רואה עצמה ברבות הימים חיה בקרבתו, בקרבת משפחתו. רואה עצמה בזמן הקרוב משתלבת בעבודה, אולי גינון במשתלה. בהחלט מאמינה ביכולתה לדאוג לעצמה לצרכים בסיסיים.
אני מחזיקה לה אצבעות.

אסיים במילים מתוך טקסט שכתבה:

…At the end of the path was mystery.
We walk on the path of life
(whether we are artists or doctors)
discovering new things each day
If I could only let go of the disillusions and uncertainty
I can surely find myself free of fears and on the road to happiness and self-fulfillment
I am the artist walking down the grassy path,
ready for the adventure
and hoping to create a colorful future.

סדנת יישומית – באמצעות ערכת קלפים יועץ ועץ – הנותנת כלים יישומיים לטיפול ריגשי. | דר’ יורם דובובסקי, מר איציק שמולביץ.

קלפי עץ ויועץ

שמחנו להתארח אצלכם, ושמחנו עוד יותר על הרשמים החיוביים שעלו לאור מעגל השיח.
מבחינתנו סיכמנו את המפגש כמוצלח מאוד.

הנושאים נגעו במשתתפים, הם שיתפו, היו פעילים, וגם לפי התרשמותנו מאוד נהנו.

אנו נשמח למפגש/ים נוספים.
אפשרויות:

  1. מפגש זום בדומה למפגש זה, בסדר גודל של כ-90 דקות.
  2. מפגש פרונטלי, (בהתאם לתו הסגול) בסטודיו באבן יהודה, המאפשר השתתפות של כ-20 משתתפים בתנאי תו סגול שהיו לפני הסגר.

מעבירים לכם את הקופון לרכישה מוזלת של הערכה למשתתפי הכנס.

יורם ואיציק
מיועץ ועץ  קישור לאתר

מתן משמעות לבחירת מיקום הערוגה. | אליזבט קיי, מטפלת בגינון ותרפיסטית באומנות.

בשיח המעגל שלנו הבאתי את נושא משמעות בחירת מיקום הערוגה על ידי המטופל. הצגתי תיאור מקרה שהעלה אצלי את הנושא לאחר ששני ילדים עם תכונות מאוד דומות החליטו לבחור את אותו מקום בגינה לערוגה האישית שלהם. בעקבות המקרה התחלתי לחשוב מהי המשמעות של המקום ההוא לילדים האלו. האם המקום מוגן יותר? האם מיקומה בצד מאפשר להם קצת מרחק משאר הערוגות? מה רואים מהערוגה? האם היא מאפשרת הרגשה אחרת ממה שהם מרגישים בחיי היום יום שלהם? עם הזמן שמתי לב שהבחירה הזאת של המטופלים נותנת לי מימד נוסף בהבנת המבט של הילד במיקומו לא רק בגינה, אלא בחברה ובעולם בכלל.  

בשיח המעגל הבאתי שלושה תיאורי מקרה שכל אחד הביא את העולם הפנימי של הילד דרך המקום של הערוגה שלו בגינה. נפתחה שיחה על המרכיבים השונים בטופוגרפיה של הגינה ואיך הם משפיעים על ההרגשה של המטופל המרחב הטיפולי. הדגשנו את החשיבות של המטופל בבחירת מקומו לעצמו לא רק בגינה אלא בחייו בכלל.

כיצד השימוש בדימויים ומטאפורות מהווה גשר לשינוי, התמרת רגשות ועיבוד מיטיב של חוייות החיים | דבורה לוין, מטפלת בגינון.

כמטפלים ומטפלות בגינון אנו נוכחים לא אחת שלצד החיות והכח אשר שואב המטופל מהעבודה עם הצמחים והאדמה, ישנו אספקט נוסף, חשוב לא פחות אשר מעניק לעבודה הטיפולית בגינה מימד חשוב. זהו הפן הסימבולי אשר מתבטא לעיתים במילים ולעיתים במעשים ופעולות אשר יש להם משמעות נוספת, מעבר לפעולה עצמה.
דניאלה סילבה רודריגז, מטפלת באמצעות גינון, כותבת במאמרה Sensory Stimulation & Metaphors, in the Garden ששני הדברים החשובים ביותר מבחינתה בעבודה הטיפולית בגינה הם: הגירוי החושי שמרחב הגינה מאפשר והשמוש בסמלים ומטאפורות על ידי המטופלים והמטפלים במהלך העבודה.
אם כן הסתקרנתי…איך אפשר להשתמש בכלים רבי עצמה אלו בתבונה?
ראשית נפנה להגדרה של מטאפורה. המטאפורה הינה צורת ביטוי אשר משווה בין שני דברים אשר אינם אותו דבר אך יש להם מכנה משותף. הגדרה נוספת ומאוד מעניינת למטאפורה, במאמרה של רודריגז: “המטאפורה הינה עדשה אשר דרכה אנו מתבוננים על מצב מסוים. המטאפורה עוזרת להטביע ראיה חדשה על אותו מצב ולהאיר אותו באור חדש. העדשה שומרת על ייחודיותה ומשמשת כפילטר קוגניטיבי המציע פרספקטיבה חדשה על המצב המקורי בכך שהיא שמה פוקוס או מטשטשת מאפיינים של המצב המקורי.”
במעגל השיח פנינו לתרגיל: המשתתפים התבקשו לכתוב שתי פרשנויות אפשריות לכל סיטואציה או תופעה ברשימה שהוצגה ומה כל מצב מסמל. פרשנות אחת דרך עדשה אשר רואה בדבר משהו שלילי ופרשנות שנייה דרך העדשה המיטיבה אשר בעזרתה אפשר לקבל איזה שהוא מסר חיובי או מיטיב מהמצב.
רשימת הדברים הייתה:
שינויי מזג האויר
עשבים שוטים
עבודה גדולה בגינה כמו גיזום מסיבי או עץ מת שצריך לעקור וכדומה
ניצן סגור של פרח
איסוף זרעים
חייהם של הצמחים הבשרניים
צמח משתרע שאי אפשר ליישר או לעצב אותו
חזירים וספיח שגדלים במקומות לא מתאימים
ואכן כשעשינו את הסבב של התשובות שרשמו המשתתפים ראינו כי לכל תופעה שכזו אפשר להתייחס כמסמלת מספר דברים שונים ולעיתים אף מנוגדים. לדוגמה, פרשנויות אפשרויות לחייהם של הצמחים הבשרניים: על פי העדשה השלילית, אין לצמחים אלו מה שהם צריכים ותמיד חסר להם ולכן הם אוגרים וחוסכים. היא יכולה גם להגיד שהחיים נורא קשים ולא הוגנים כי יש צמחים שיש להם עלים שופעים ורחבים ושפע של מקורות הזנה לעומת הצמחים הסוקולנטיים שצריכים להצטמצם. ואילו על פי העדשה המיטיבה ניתן לראות בדיוק באותם דברים מקור של כוח והשראה להישרדות וכוחם של החיים. העדשה המיטיבה מספרת שיש לנו מנגנוני הסתגלות חזקים ויכולת להגן על עצמנו כשצריך ולהצטמצם ואז לשגשג ולהשריש כשאפשר.
כמובן שהמעבר בין התייחסות לצמח להתייחסות עלינו ואלינו, בני האדם אינו מקרי והרי זה הוא הדבר הבסיסי כשמדובר על סמלים ומטאפורות. אנחנו מקישים ומעבירים את הרגשות שלנו אל הטבע והצומח וההיפך מפרשנים את הצמחים ומה שאנו רואים לפי אמות המידה והרגשות שלנו וזו היא מהות המטאפורה.
כשמעמיקים לנושא השימוש בסמלים ונוכחותם בעבודה הטיפולית אפשר להבחין שעצם העבודה בגינה מעלה, מעוררת ומגרה אפשרות של פרשנויות והתייחסויות סמליות רחבות ועמוקות מאוד הקשורות לחיינו כבני אדם. לדוגמה: המעבר האין סופי בין התחדשות למוות וביטויים של מעגל החיים בשלבי הצימוח השונים.
דוגמה נוספת לסימבוליות אפשרית היא ההקבלה של ארבעת האלמנטים ,אדמה, מים אויר ואש כאלמנטים מייצגים של בית: הזנה, רגש, שינוי והתמרה. מה היא אם כן עבודתנו כמטפלים בהקשר הזה ועד כמה אנו יכולים להשפיע על מהלך העבודה עם המטופל בהקשר של סמלים ומטאפורות? כמו תמיד בעולם הטיפול אין תשובה אחת נכונה, והתשובות הן לא תמיד חד משמעיות. המודעות לנושא והפתיחות שלנו לראות ולהרגיש את הטבע ועולם הצומח כמורים לחיים טובים יותר, יכולה מאוד לעזור לנו להיות מפרשים טובים יותר וחכמים יותר של המציאות המשתנה. כתוצאה מכך אנו יכולים לכוון ולהציע פרשנויות מיטיבות למטופל בעזרת השימוש בסמלים בזמן העבודה בגינה. אנו יכולים להרחיב את מנעד הפירושים של המטופל למצבים שונים ועל ידי כך לרכך נוקשות וחד כיווניות בראיה שלו לגבי סיטואציות חיים מאתגרות שאיתן הוא מתמודד. לעיתים ההשפעה היא איטית וארוכת טווח אך לדעתי היא קיימת מעצם היות הגינה .מרחב כה משתנה ומפתיע

לצורך הכנת המפגש לקחתי על עצמי לעשות תהליך של מפגשים בגינה עם חברה שהינה מטפלת בעצמה, CBT, ואישה עם רמת מודעות מאוד גבוהה. נפגשנו בערך שבעה מפגשים בני שעתיים על פני תקופה של חודשיים בסוף החורף שעבר. בזמן זה ניסיתי לראות כיצד היא משתמשת בעבודה בגינון על מנת לארגן לעצמה סוגיות מעולמה הפנימי ודילמות או קונפליקטים הנוכחים בחייה ביחסים עם קרוביה וביחסיה עם עבודתה. היא עשתה שימוש מכוון ממש בזמן העבודה על מנת לעבד תהליכים מתוך עולמה הפנימי. ראיתי שבאופן טבעי העבודה איתה מעולם לא הייתה חד מימדית. לעבודה הייתה השפעה טובה עליה גם כי נהנתה מעצם ההתקדמות והעשייה בגינה שלה וגם כי תוך כדי העבודה היא עיבדה, הציפה ובחנה בינה לבינה ולעיתים גם איתי בשיחה דברים אשר מעסיקים אותה. הנושא של הגדרת גבולות היה מאוד נוכח כשעבדנו עם עשבים ועצים שצמחו ללא הזמנה. הנושא של חמלה גם היה מאוד נוכח כשעבדה עם העשבים. האפשרות שלה להתמודד עם שינויי מזג האויר בזמן החורף שזו העונה השנואה עליה היה גם הוא מאוד משמעותי עבורה. ביקשתי ממנה לכתוב ולסכם קטע קצר על החוויה שלה בזמן העבודה, גם בהקשר של מטאפורות וסמלים.
אסכם את המפגש הקצר הזה עם מה ששלחה לי:
הגינה היא מרחב המאפשר לחוות באופן ממשי וסימבולי צמיחה, והתחדשות מצד אחד וקמילה וסופיות מהצד השני. ובאמצע מרחב חוויתי המאפשר ללמוד ולהתנסות בוויתור על מה שמיותר, בטיפוח הרצוי, מסירות והתמדה. ניכוש עשבים שוטים. גיזום והסרה של חלקים מסויימים המאפשר התחדשות וצמיחה, בנייה של מרכז חזק. בגינה רואים את התוצאות ולכן הלמידה מחלחלת מהר ולעומק. כל עונה מביאה אתה התנסויות חדשות, ויתורים ופרידות והתחדשות. ולאט לאט את מוצאת את עצמך מקבלת החלטות, מכוונת תהליכים. יודעת מה צריך לעשות. מטפלת בצמח והוא מדבר אלייך בחזרה ואם טוב לו, הוא מחייך. ואם מצאת אחרי שנים של חיפוש, את המקום המדויק שמשמח את עשב הלימון, הוא גדל ומלבלב. והצלחת למצוא את הדרך לומר בתקיפות ״אני מצטערת, אבל לא כאן״ לענפי תות ותאנה שהגיחו מתוך האדמה בהפתעה והפקיעו מצמחים עדינים יותר את מה שדרוש להם כדי להתפתח וללבלב. ולמדת להבחין בין עשבים שוטים לבין עשבי מאכל. לאסוף זרעים ולטמון אותם באדמה בזמן. הגינה היא מרחב מציאותי וסימבולי ומאפשר. היא מאפשרת לך לטעות ולתקן. פעם אחר פעם. לנסות ולהחליט שלא, לא מתאים. להיפרד ולהיפגש שוב בעונה הבאה. לאחות שברים. לחזק. ובכל פעם להיות מופתעת מחדש מצמחים חדשים שהביאו צפרים או עטלפים. או הרוח. משמח אותי לשמוע את ציוץ הציפורים המספרות את אהבתן לגינה.

על המנחה: דבורה וינשטיין לוין, גננית, מטפלת באמצעות גינון הרבליסטית ועוד. dvorah.co.il 052-4890837

ביבליוגרפיה
קישור למאמר של רודריגז

גינון חברתי טיפולי במרחב הבית. | ורד שמשון, מטפלת בגינון.

מהו חלון לטבע?
חיבור למשמעות ועניין בחיים באמצעות גינון חברתי טיפולי לקשישים ולמי שמרותק לבית.

קשישים וצעירים במצבים מסוימים, מוצאים את עצמם מוגבלים בתנועה וללא תעסוקה. הם חווים שעמום, חוסר משמעות, צמיחה עניין והתחדשות וירידה ברמת האושר. העיסוק בגינון מעניק להם תחושה של עבודה  פרודוקטיבית. באמצעות גינון חברתי טיפולי מנגישים את הטבע למי שלא יכול לצאת אליו. ובכך מאפשרים למרותקים לביתם לחוות את ההשפעה הטובה של הטבע.

חלון לטבע – שקופית פתיחה מהמצגת

העבודה עם צמחים מאפשרת אי של שפיות ותחושת שליטה במצב של עמימות, במיוחד בתקופה מטלטלת זו וגם בכל מיני מצבים בחיי היום יום.

איך?
מפגש חברתי טיפולי של פעם בשבוע במרחב המצומצם בבית המבוגר: חדר, מרפסת בין מפגש למפגש יש פעילות נעימה שניתן לבצע באופן עצמאי.

הגינון הטיפולי הוא סוג של תרפיה המאפשר רוגע ושלווה תוך התמקדות בעבודת הגינה.

פעילות מסוג זה מחזקת את הקשר בין האדם לאדמה ובין האדם לסביבה ולעצמו.

הגינון הטיפולי מעניק עניין חדש ונוסף לחיים, מעניק למטופל תעסוקה ומשמעות לשעות הפנאי הרבות שלו ותורם הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי.

תובנות
במעגל השיח הבאתי עדויות המוכיחות שהתעסקות בצמחייה מאפשרת לאנשים לשכוח את הדברים שקורים מסביב. להתחבר לעצמם, ולכוחות שלהם. תוך אמונה שגינון היא התרופה הכי טובה לנפש ולגוף שלנו לכל מגזרי האוכלוסייה בתקופה זו.

בשיח התמקדתי גם בטיפול פרטני וגם בטיפול קבוצתי

מצרפת את מה שכתבה לי עינת בלאו מטפלת בגינון שהשתתפה במעגל השיח:”

“בעקבות מעגל השיח בכנס שמחתי לראות אותך יוזמת ויוצרת, מתאימה את הטיפול בגינון לזמן, למקום ובמיוחד לאנשים שאיתם את נפגשת, בשמחה ואנרגיה, במקוריות וביצירתיות ובמקצועיות

חיזקת אצלי עוד את האמונה שבמגע אנושי, הקשבה, הכלה ונתינה אפשר להצמיח ולהפריח, להגדיל ולהוסיף הרבה טוב, שמחה ובריאות הגוף והנפש.

באמת עוררת בי השראה ואמונה לרצון שלי לנסות להוסיף עוד גינון עם אנשים”

גינון טיפולי בתחילת ימי הקורונה. | ניצה דהן. מטפלת בגינון במועדון בית העיוור בבאר שבע.

מעגל השיח התקיים בזום עם מצגת מלווה המתארת את התהליכים שעברתי כמטפלת בגינון מרגע ההודעה שמועדון בית העיוור נסגר ושכולנו אמורים להיכנס לסגר.
סערת הרגשות, החרדות והצורך לתמוך במטופלים שהינם בעלי עיוורון או לקות ראייה.

בחרתי לספר על הדרך שמצאתי לקיים למרות הסגר פעילויות גינון טיפולי.
משלב הבנת המצב לדרך חדשה מבלי ידע קודם צריך “לקפוץ למים”
תיארתי כיצד סמדר אביטל רכזת מתנדבים וקהילה של עמותת “מגדל אור” “יעדים לצפון” שמועדון בית העיוור פועל במסגרתה מאז שנת תש”פ. פנתה בהצעה לקיים סדרת מפגשי זום כחלק מסל פעילויות זום לתמיכה בחברי העמותה.

לאחר שעניתי לעצמי בחיוב על השאלה האם אפשר לקיים גינון טיפולי בזום?
ניסיתי לשקף לחברים את מה שהתחולל בראשי ובליבי עד למהלכי הביצוע וגם את התובנות  שלי לאחר סדרת המפגשים: 

  • מחשבות
  • סיעור מוחות
  • חששות וקשיים
  • ערכים ועקרונות
  • תכניות
  • מעשים
  • דוגמאות
  • תובנות

לאחר ההרצאה, קיימנו שיחה.

בחלקה הייתה התייחסות לאוכלוסיית המטופלים הייחודית – עיוורים ולקויי ראייה על הקשיים האובייקטיביים שלהם וכיצד מתקיים בפועל מפגש כזה מהי רמת העבודה הגננית שלהם.

כיצד הכלי הטכנולוגי הזה הצליח לפרוץ את מחסום הבדידות ואף לקרב יחד חברים מישובים שונים בארץ.

נושא נוסף שעלה: האם ניכר שינוי שיפור למידה וכו’

מה צריך כדי לפעול בסיטואציה מורכבת חדשה שאינה מסתמכת על ידע והכשרה קודמים – איך מניעים.

חזרתי לנקודת המוצא שלי שהיא האני מאמין שלי כמטפלת : הבנת המצב מובילה לדרך חדשה מבלי ידע קודם צריך “לקפוץ למים”

כמטפלים אנו נתקלים במצבים חד פעמיים ולכן הדרכים לעיתים חדשות וחד פעמיות אך מצטברות למאגר המהווה בסיס חזק יותר מעין רשת ביטחון לקפיצות הבאות.

חלק מהשתתפות במעגל ספרו על מסגרות העבודה שלהן. האחת עובדת עם ילדי גן ומלווה גננות. והשנייה עובדת בבית ספר. כולן שמחות להשתלב במסגרות של שיתופי ידע וחיזוק ביטחון. בקשו להיות בקשר ואחת מהן אף מקיימת קשר.

אורית כשר ואיתן פרבר. מטפלים בגינון. רמת הנדיב

כצוות הגינון הטיפולי של רמת הנדיב הבאנו את סיפורה של הגינה הטיפולית ברמת הנדיב כגינה המביאה חוויה מעוררת רגש למבקר בה.

מעגל השיח היה בנוי משני חלקים- חלקו הראשון עסק במרחב הגינה כמעורר רגש.

חלקו השני הביא את סיפורה של קבוצת ‘מאור’ כסיפור מקרה של עבודה דרך התבוננות – התבוננות בהשתנות של הטבע בגינה ובהשתנות הפנימית שלי.

לצפייה במצגת:

חלק ראשון – מרחב הגינה כמעורר רגש

כיצד יוצרים חוויה משמעותית למבקר? איזה מסרים נרצה שיעוברו לרגשותיו של המבקר?

בעבודתנו עם מטופלים בתוכניות השונות של גינון טיפולי לרוב נעסוק בצרכי המטופל וכיצד לתת להם מענה דרך הגינה האישית לקידום המטרות הטיפוליות. מעגל שיח זה מביא זרקור הסתכלות על המרחב הכללי (הציבורי) אשר בין הגינות האישיות והקבוצתיות. מרחב ביניים זה כמעביר מסר ותחושות לשוהה בגינה.

הגינה הטיפולי של רמת הנדיב בת כ 13 שנה, ממוקמת באזור התפעול, פתוחה רק לקבוצות הטיפוליות. בשיח נביא הסתכלות על אזוריי פעילות וחוויה שונים מעבר לאזורים של פעילות בגינה האישית או הקבוצתית, נביט אל אזורים ‘ציבוריים’ בהם מעוברת חווית הביקור בגינה.

סוגים שונים של גנים –

גן בכללי הוא גן כסביבה מעוצבת.

כמה סוגים של גנים:

גן מאפשר – תומך נגישות

גן הוליסטי – בעל מראה

גן מרגוע – מביא אזורי ישיבה שונים עם נוף מעוצב למרגוע

גן לימודי – משלב אלמנטים מעוררי למידה

גן מדיטציה – מאפשר אזורי מדיטציה

גן מרפא – משלב צמחי מרפא

גן ריחות – מעורר את הזיכרונות והרגשות דרך הריחות הצמחים המשולבים בו

גן טיפולי – יתכן ואוגד רבים מגנים אלו, יחד עם שילוב אזורים לגינות אישיות וקבוצתיות.

ניתן ללמוד עוד במאמר בקישור כאן.

ובאתר Therapeutic Landscapes Network כאן.

חוויה של גינה – כיצד יוצרים?

המרחב הכללי ‘הציבורי’ כמרחב היוצר תחושת שהייה אחרת, מעביר תחושות שאינן מדוברות בעיצובו אל המטופל.

אזורים שונים בגינה, יצירת חדרים בגינה כגון אלו הקיימים בגינה הטיפולית שברמת הנדיב:

·         כניסה – קשתות מעבר בכניסה לאזורים שונים.

·         גדר היקפית יוצרת אינטימיות – שימוש בשיחים שונים כגון מורן, דורנטה, ועוד.

·         בריכת מים – מה יצור בה עיניין, כיצד מושכת בעלי חיים היוצרים סקרנות ועיניין למטופלים.

·         פינת ישיבה למפגשי הקבוצה וספסלי ישיבה לנקודות מבט שונות.

·         דשא כמרחב מזמין מרגוע, שהייה ומפגש חברתי.

·         צמחי תבלין כמעוררי ריח ותחושה, משמשים לשתיית תה בפתיחת מפגש.

·         גינת ירק אשר שתולה באופן היוצר סדר בעין המתבונן.

·         אזור הגינה העגולה כגינה היוצרת הרמוניה לגינה על ידי שילוב צבעים וצמחים בעונות השנה השונות.

·         שבילים בגינה כיוצרי עניין ומובילים את המבקר לאזורים שונים.

·         גיוון הצמחים והצבעים בגינה, שימוש בצמחים מעוררי תחושות בריח, צבע ומגע.

·         שימוש בצליל ותנועה כמו שבשבת ופעמוני רוח להעלאת התחושות בגינה בצליל ובתנועה מרגיעה.

·         הכנסת יצירתיות לגינה דרך פיסול, עציצים עטופים בחומרי טבע – שימוש בחומרים טבעיים ושימוש חוזר.

לסיכום החלק הראשון – הבאנו בחלק זה את החשיבות בהסתכלות על כלל המרחב שבגינה כגינה שבכוחה לרפא. קבוצה שעבדנו איתה באופן קבועה בעבר היא קבוצה של חולי פרקינסון. המשתתפים שיתפו שהמרחב המרגיע של הגינה יצר הפחתה בתסמיני המחלה. הם תיארו את הגינה כיוצרת מרגוע בנפשם וכך הרעד או תקיעות התנועה פחתו כששהו במרחב הגינה הטיפולית.

תכנון ותשומת לב של אזורים שונים בגינה כחדרים שונים במרחב, טיפוח מגוון צמחים, צבעים ושימוש באומנות בגינה, כל אלה יוצרים ביקור משמעותי, מעלה רגשות ותחושות אצל המבקר בה.

חלק שני – התבוננות בהשתנות של הטבע ובהשתנות הפנימית שלי

בחלק השני נגענו בתיאור מיקרה של קבוצה בגילאי 16-18 שחבריה התאשפזו בגלל משבר נפשי עמוק. הגיעו אל רמת הנדיב פעם בשבוע מטירת הכרמל כהכנה לקראת הצעד הבא מחוץ לאשפוז יום. התמקדנו בשיח בתרגול בהתבוננות שהיה חלק קבוע במפגש: כאשר הגיעו מההסעה לגינה, לקחו כוס תה ומחברת אישית והתיישבו לבדם במקום שבחרו. ההנחיה הייתה להתבונן במה שרואים בחוץ ובמה שמרגישים בפנים ולתעד באופן חופשי, בכתב או בציור. הכוונה הייתה “לצלם” את הבחוץ ואת הבפנים כפי שהם באותו הרגע ובכך לנסות לפתח תשומת לב לדקויות, להשתנות ולרצף. אחרי שסיימו, או כעבור הזמן שניתן לכך – חמש דקות, התכנסנו לשיחת הפתיחה.יש לציין שרוב חברי הקבוצה סיפרו שיש להם קושי עם “מעברים”. למשל המעבר מהנסיעה לרמת הנדיב למצב של תחילת עבודה. הם ציינו שההתבוננות עזרה להם לעשות את המעבר בצורה קלה והרמונית יותר.

הרעיון שהכל משתנה כל הזמן יכול להיות מפחיד ומערער אבל יכול להיות גם משחרר מעצם הידיעה שההרגשה שישנה כרגע תשתנה. גם אם ההרגשה רעה מאד וקשה, זה זמני. וגם אם מרגישים נפלא באותו הרגע זה לא לתמיד. מה שחשוב הוא האיזון הנפשי. דבר שמתגלה כשחוזרים שבוע אחר שבוע לאותו המקום, הוא ההשתנות של הטבע ושל המתבונן. השתנות עדינה שקורית ללא הרף שכדי לתפוס אותה, צריך להאט ולהתמקד לאורך זמן. ההבנה שאני משתנה כל הזמן וכך גם הטבע, עשויה לתת פרופורציה וחוויה של אחדות.

להיות לבד זו חוויה קיומית שלא ניתן לחמוק ממנה. היכולת להתבונן בעצמי כפי שאני, יכולה לתרום להבנה עמוקה יותר של הנפש ולהוות גשר לתקשורת עם האחר. וגם אם בעיקר תתפתח היכולת ליהנות מהטבע- מישיבה משותפת עם עץ או פרח וכו’, זה הרבה.

לפי ברנע (“להיות מטפל בטראומה – מפגיעה וניתוק לחיבור וטרנספורמציה (“, הטיפול בא לעודד את המבט פנימה ולחזור ולהתבונן אל עבר העצמי הפנימי שפעמים רבות אבד איתו הקשר כך שהאדם מרגיש שהוא “איננו עצמו”. העצמי של התקווה, של האמונה, של החיים הפנימיים, של הייחודיות האישית וגם של הספקות וההרס.

סביר להניח שעבור אנשים שחווים חוסר יציבות נפשי, תרגול שכזה יכול להיות מאתגר. על מנת שהתרגול יהיה מותאם, על המטפלים להיות קשובים לחברי הקבוצה וטוב שישימו לב לקיום הסעיפים הבאים –

•         תכנון גינה שמכוון להרמוניה, למגוון ולמקום בטוח שמשרה שקט ויציבות, יתמוך בתרגול ההתבוננות. (בהמשך לחלק הראשון של מעגל השיח).

•         התאמה לאוכלוסייה ולגיל.

•         סטינג ברור- כמה זמן, מתי, מה ההנחיות.

•         תהליך הדרגתי- משהיה שקטה של הקבוצה ביחד, לישיבה לבד.

•         גמישות והכלה של הקושי להיות לבד והקושי להתבונן פנימה.

•         לאפשר מדי פעם שיתוף בקבוצה ולתת מקום לכל הרגשות שעולים.

•         תיעוד שיטתי באופנים שונים- ציור, צילום, כתיבה.

•         קשר אישי של אמון בין המטפל לחברי הקבוצה.

•         ליווי ותיווך של המטפל את החוויה למטופל.

מתוך דברים שחברי הקבוצה שיתפו:

·         “מרגיע. היה שינוי, בהתחלה הייתי פחות, הייתי עסוק במשהו אחר. לאט לאט.. (התחברת?) משהו כזה..”

·         “אני יושב ליד הפלפלים האדומים. יש הרבה מהם ומעט ממני. ראיתי את הפרחים פורחים ואחר כך נובלים ואז פרחים אחרים עולים”.

·         “גם אם לא חשבתי מה המצב שלי באותו הרגע- סתם מחשבות רנדומליות- היה כיף לשבת ולחשוב. לא צריך לנתח את עצמי, לא לעשות טיפול לעצמי, פשוט להרגע, מה שמתאים לי, מה שעולה. טוב לשבת לבד. כמה יוצא לשבת לבד בחיים ולא לעשות כלום. כל פעם  שאנחנו מגיעים לגינה זה שונה ממש. עזר לי לכתוב כדי להיות כאן ועכשיו.”

·         “התייחסתי לעץ כבן אדם. היו ימים ששנינו לא פרחנו. ההתייחסות לעץ כאדם עזרה לי להזדהות איתו. גם אני עברתי השתנות כמו העץ. תקופה ארוכה לא היו לעץ (קליאנדרה) פרחים, נראה חסר חיים. גם לי היתה תקופה כזו. כשפרח נתן לי תקווה- גם אני אפרח.”

קבוצות גינון למתמודדים עם שכול. | נדב כהן. מטפל בגינון.

במפגש זה אתאר פעילות עם אנשים, שחוו אבדן של בן משפחה במסגרת שרותו הצבאי. הקבוצה מאורגנת ע”י ‘בית יד לבנים’ בעיר רחובות.

לעיתים אנו אומרים שבעבודה הטיפולית חוסר הצלחה, אבדן ואפילו כישלון, הם בסיס לעשייה ולמינוף של צמיחה.
אולם בעבודה עם אנשים, שהאבדן שהם חוו הוא מוות של בן משפחה קרוב, עומד בפנינו אתגר גדול. שכן עבודה זו מזמנת מספר קשיים מסוגים שונים. ראשית, איך ניתן למנף את האבדן? ברור שלא ניתן להחזיר את שאבד. אופן קבלת השכול שונה מאדם לאדם. האבל והיגון הינם דבר אישי ומיוחד לאדם עצמו.


אם כן כיצד ניתן להקים קבוצה שתשתף פעולה יחד?
זאת ועוד, עבודות הגינה עצמן צפויות להציף רגשות קשים כגון:
זריעה והטמנה באדמה – מזכירות קבורה. דילול – מזכיר את מי שיצא “מגינת החיים”. גיזום – שוב קטיעה של חלק מהצמח / מהמשפחה.
החלפת צמחים בסוף עונה – את מי להוציא ומי לא, מי יחיה ומי ימות?

כאשר מדברים על  “צמיחה פוסט טראומתית” מדברים על חוויה של שינוי פסיכולוגי חיובי, המתרחשת כתוצאה מהתמודדות עם משברי חיים מאתגרים. השאיפה במקרים אלו היא להגיע להתפתחות של מעבר למה שהיה לפני הטראומה.
כיצד ניתן להגיע לכך כאשר מדברים על שכול?
כאשר מנחמים אדם באבל מקובל לומר: “בנחמת ירושלים תנוחמו” וכן נאמר: “מי שמתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה”. על כך כתב מרטין בובר, שהדבר דומה לגרעין חיטה שלאחר הטמנתו באדמה, הוא נרקב ומתפורר ורק ע”י כך הוא מסוגל להצמיח שיבולת חדשה. גם כאשר אנו גוזמים צמח אנו רואים שבצד מקום הגיזום יוצאים כמה ענפים חדשים. הצמיחה היא בצד המקום הגזום. כלומר, הצמח זוכר את האסון / הטראומה, לא משכיח אותה ולצידה אוסף כוחות לצמיחה מחודשת.

זאת אומרת שאנו לא משנים את האסון של העבר, אלא מנסים לשלוט על ההתמודדות והצמיחה שתבוא בעקבותיה. על זה יש לאדם יכולת להשפיע .

אם כן, עולם הצומח מהווה לאדם מודל חשוב בתהליך ההתמודדות. ואכן בעבודה עם קבוצה זו ראיתי, שפעולות גנניות שונות הובילו לשיחה עמוקה ולשיתוף של החברים בה. הדבר נתן כוח הן למספר והן לחברי הקבוצה.

לדוגמה: יצירת ייחורים מצמח גרניום הובילה לשיח בעניין כוח החיים להמשיך. למידה על עצים ואופן ההרכבה שנעשית בהם, הובילה לשיתוף של רגשות בין נשים שבעליהן נפלו והן נישאו שוב, והמשפחה של הנופל קיבלה/ ובעיקר לא קיבלה את האיש החדש. שלב של איסוף יבול והנחת שבו העלה תהייה, איך אני יכולה ליהנות מפעילות שמתארגנת בעקבות נפילת האדם הקרוב לי? ועוד כהנה וכהנה אירועים המראים שאכן אדם לא שולט על העבר, אבל על ההתמודדות שלו והמבט לעתיד הוא כן יכול לשלוט.

וכאמור בשלב הזה, הגינה מספקת מודל רב כוח לצמיחה.

פוסט טראומה מורכבת והפרעות אכילה בגינה. | מנחה: שיקמה ג’יבלי, מטפלת בגינון.

לצפיה במצגת:מצגת - הגינה שלצידך - שיקמה

דיון וחשיבה משותפת, מקרים/מצבים בגינה הטיפולית, בהם עלו רגשות טעונים כלשהם. | לינדה סלומון.

מעגל השיח התמקד במצבים של רגשות טעונים, העולים במסגרת הגינה הטיפולית או הקהילתית, ודיון בתוך הקבוצה על הבנה פסיכודינמית של הסיטואציה, הפוטנציאל הטיפולי העולה ממנה, ודרכי ההתמודדות האפשריות.

הועלו מצבים בהם אנשים השייכים לקבוצות העובדות יחד במסגרת הגינה, הינם בעלי רצונות וצרכים שונים, מטרות שונות ויכולות שונות. הדבר מביא למתח בין חברי הקבוצה, מבחינת הפער בין התרומה של חלק מהחברים לעומת תרומתם של חברים אחרים, העובדים פחות. דובר על כך, שכאשר אישיותם של רוב חברי הקבוצה מאפשרת לשאת מתח דיאלקטי, המצב אינו גורם להתפרקות הקבוצה, או למצב בו חלק מרגיש שכופים עליו לעבוד יותר ממה שמתאים לו.

הועלו גם מצבים בהם בסוף פעילות קבוצתית בגינון טיפולי, נשארת הרגשה לא נעימה לחלק מהמשתתפים, בעקבות קונפליקטים שעלו. היתה הצעה לאפשר לכל אחד מהמשתתפים לציין בסוף המפגש משהו נעים ומשהו פחות נעים שחווה. זאת על מנת לתת מקום גם לרגשות לא נעימים בתוך הקבוצה, לעזור למטופלים לזהות ולבטא אותם, ובכל זאת לאפשר תחושה של “גם וגם” (גם נעים וגם לא נעים), כדי לעודד אינטגרציה ולא פיצולים (“או-או”), במידת האפשר.

הועלה מקרה של רצון לזרוע משהו מחוץ לעונה – האם לאפשר או לא, האם להזהיר מפני חוסר הצלחה פוטנציאלי… ואולי לנסות להבין מה עומד מאחורי הרצון הזה, גם אם לא מפרשים זאת ישירות למטופל.

דובר על מצבים בהם אנחנו מתכננים פעילות, שבה יש אנלוגיה מסויימת בין צמחים ובני אדם, ותוך כדי הפעילות עולה נושא אחר. עד כמה לתת לכך מקום על חשבון התוכנית המקורית.

נהניתי לפגוש את משתתפי ומשתתפות מעגל השיח- חלקם חברים ותיקים וחברות ותיקות, ולגבי חלקם היתה זו הזדמנות ראשונה ונעימה בשבילי להכיר ולשמוע עליהם ועל עבודתם. אני מודה לכולם.

אביגיל מרקמן. מטפלת בגינון.

פתחתי את המפגש בהצגת עצמי: בוגרת המחזור השני של לימודי גינון טיפולי, בסמינר הקיבוצים, עם ניסיון של 17 שנים בעבודה עם מגוון אוכלוסיות. פוגשת כבר  10 שנים קבוצות שונות בגיל הזקנה. רובן כוללות חברות וחברים בעלי יכולת קוגניטיבית טובה, בצד המגבלות הגופניות הגדלות, הקשורות לגיל, ואחת של זקנים בשלבי דמנציה.

ציינתי בפתיחה, שהעלאת נושאי שיח בעלי תוכן רגשי, הקשורים למעגל החיים תפסה אצלי עם הזמן יותר ויותר מקום בתכנון המפגשים. זאת, ככל שהקבוצות התגבשו ונוצרו בתוכן קרבה ואמון, שאפשרו לפתוח דברים בעלי משמעות עמוקה ואישית.

פעילות מעשית סביב שתילה היא חלק מהמפגשים אך לרוב אינה מהווה את התוכן העיקרי. גם לפנייה אל החושים וגם להרחבת הידע יש מקום מרכזי, והדבר נעשה דרך הכרות עם הצמחים להכנת החליטה – עימה נפתח כל מפגש –  ועם צמחים המקושרים לנושאי השיחה. נוסף לכך יש פעילויות יצירה עם חומרים מעולם הצומח, המהוות חוויה מאד משמעותיות עבור המשתתפים.

במעגל השיח נגענו קצת בייחודיות של קבוצות זקנים שונות, מבחינת המצב הגופני והקוגניטיבי. וניתנו דוגמאות איך מעודדים יכולות כמו תקשורת, חוויות חושיות, עשייה וביטוי מילולי – תוך שימוש בצמחים ובפעולות הגנניות.

למטפל/ת בגינון מקום מרכזי ופעיל במה שמתהווה ועולה במפגשים, והצלחה של תכנית מפגש היא מקור לתחושת סיפוק אצל המטפל/ת, בכל סוגי הקבוצות.

תיאור מקרה: ספרתי על קבוצה בה נושא המפגש היה ‘שתלתם ניגונים בי’ (מה עבר אלי מהורי). פתחתי אותו עם קריאת השיר “שתלתם ניגונים בי” של פנייה ברגשטיין. המשתתפים באותה קבוצה התחברו לזיכרונות ילדות, שחלקם שיקפו מציאות קשה בעבר ונתנו להם ביטוי בקבוצה. לקחתי חלק פעיל בשיחה תוך תשומת לב לכל מי שסיפר והתייחסות לדבריו ממקום של הקשבה ועידוד.

במעגל השיח נגענו גם בכך שעבודה דרך החושים היא דרך להעלות זיכרונות, למשל כאלה הקשורים במאכלים מהילדות, ומתחברים לכך גם זקנים שעימם כבר קשה יותר לעורר שיחה. איתם חשוב למקד יותר את השאלות המנחות.

בזמן שנותר תיארתי שיחה עם קבוצה אחרת בנושא אחר: “השתייכות”.

לקראת מעגל השיח ריכזתי דוגמאות של עוד כמה נושאים ממעגל החיים אותם הבאתי למפגשי עם קבוצות בגיל הזקנה במהלך השנים.  

(ניתן לחבר צמחים שונים לנושאים אלה, לפי הידע ומידת ההכרות של המטפל/ת בגינון עם עולם הצמחים).

נושאים הקשורים למעגל החיים:

תקשורת – בין צמחים ובין אנשים

עצים – עץ משמעותי בחיי (בילדות, כיום…)

זרעים שזרעתי ונשאו פרי

שינויים – בטבע ובחיי אדם

ספטמבר וזיכרונות מבית הספר

הסתגלות

ריחות / ריחות וטעמים

חופש, חירות

הכנסת אורחים / לארח ולהתארח

תחושת בית / מה מעניק לנו תחושת בית

בחירה / בחירות בחיים

תקופות פריחה

שורשים

מזל בחיים

אחרי החגים יתחדש הכל…

עזרה / לדעת לעזור ולדעת להיעזר

דברים שמביאים אור לחיים

עלות:
חבר עמותה (2022) 100 ש”ח
אורח 150 ש”ח
סטודנט 100 ש”ח

ההרשמה תיסגר ב- 5.4.22 או כשמכסת הנרשמים תתמלא, הזדרזו להירשם.

הסדרי חניה:

מחוץ לבית החולים יש מספר אזורי חניה אפשריים:
1. מימין לתחנת הדלק שבכניסה לבית החולים יש שביל לא סלול, ניתן לחנות שם
2. יש חניה מסודרת ברחוב שליד בית החולים
3. חניה מסודרת מול הרכבת

נוהל ביטול השתתפות

  1. ניתן לבטל השתתפות בפעילות עד 3 ימים לפני המועד תמורת החזר כספי, מותנה בהעברת הודעה כתובה במייל למנהלי אתר העמותה
  2. סכום הזיכוי יהיה על פי החשבונית בהפחתת 5 ₪ דמי אשראי וטיפול, הזיכוי יועבר דרך כרטיס האשראי של הקונה.
  3. יש אפשרות נוספת לקבל זיכוי מלא (קרדיט) לשימוש ברכישה עתידית באתר.

אנו נעשה כל שביכולתנו כדי להשביע את רצונכם – חברי העמותה וידידיה, נשתדל בכל מאודנו לאפשר לכם לקחת חלק במגוון הפעילויות של העמותה ובאמצעות קניה נעימה ובטוחה.