כתבה מאת: מיכל ליבוביץ
לפרלה יש בקשה אחת קטנה: “הייתי מאוד רוצה, להצליח לגרש זבוב מהאף שלי”.
פרלה יוסקוביץ. בת 61, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים. אושפזה במרכז הרפואי רעות במאי 2003. פרלה משותקת בארבע הגפיים ומסוגלת להניע חלקית את הצוואר בלבד. זאת בעקבות סיבה לא ברורה, יתכן כי עקב שימוש מוטעה באנטיביוטיקה. לפני אשפוזה היתה אישה עצמאית לחלוטין, גרה לבד בדירה ברמת גן. מצבה הדרדר תוך מספר ימים, והיא עברה ממצב של עצמאות מלאה למצב של תלות מוחלטת בזולת. כל זאת, כאשר היא מודעת באופן מלא למתרחש. זיכרונה היה מעורפל מעט תקופה קצרה אך מעבר לבלבול קל של הזמנים בתקופה הראשונה של האשפוז היא צלולה לחלוטין.
פרלה אושפזה בשיקום ולאחר מספר שבועות, כאשר מצבה לא השתפר בצורה משמעותית, הועברה למחלקה סיעודית. בהמשך הועברה פרלה בחזרה למחלקת שיקום כאשר מצבה משתפר בקצב איטי. כיום ברור לה שיש סיכוי לשיפור נוסף אך שכפי הנראה תישאר מוגבלת ביותר מבחינה תפקודית ופיזית. בימים הקרובים, לאחר כארבעה חודשי אשפוז, פרלה משתחררת הביתה.
למרות מוגבלותה הפיזית הקשה, פרלה השתלבה בקבוצה בגינה הטיפולית. היא השתתפה בקבוצה בקביעות אחת לשבוע במשך מספר חודשים. מרים המדריכה של הקבוצה סיפרה לי על השתלבותה המוצלחת, וההנאה הרבה שהפעילות מעניקה לה. המיוחד בהשתתפות של פרלה הוא שהיא מטופלת מהשיקום אשר השתלבה בקבוצה של מטופלים סיעודיים. החלטתי לראיין את פרלה, כדי לשמוע ממקור ראשון על התחושות שלה והתרומה של הגינה הטיפולית עבורה.
איך הרגשת במחלקה הסיעודית ?
“המחלקה הסיעודית לא היתה בשבילי. אין שם עם מי לדבר. למעט העובדה שאני צריכה שיחתלו אותי ושאני לא הולכת ולא מניעה את הידיים לא היתה סיבה שאני אהיה במחלקה זו”.
איך הגעת לגינה הטיפולית ?
“נודע לי על החוג הזה כשהייתי במחלקת השיקום. חשבתי שזה יכול להיות מעניין, על אף שאין לי ניסיון בגינון, אין לי גינה, אבל אנחנו (המשפחה) אוהבים לטייל בטבע. באתי והצטרפתי לפעילות, ומהיום הראשון זה היה נהדר בשבילי, ומאוד התלהבתי.”
מה מוצא חן בעיניך בפעילות ?
“לא רק מתנסים ועובדים, אלא בכל שיעור למדתי משהו חדש, כך שזה לא רק להעביר את הזמן אלא גם ללמוד. אני לומדת דברים חדשים שקשורים לטבע. מביאים לנו דברים מבחוץ. אני זוכרת את השיעור הראשון – למדנו על תירס, מרים (המדריכה) הביאה תירס, חשבתי לעצמי מה יש כבר לחדש בתירס ? ואז היה נחמד לראות איך שותלים אותו, איך הוא נראה מבחוץ, ככה את רואה שדות תירס, ואת לא חושבת עליו. מאיפה מגיע התירס ? באיזה ארצות ? מה מכינים ממנו ? איך מעבירים מעציץ לעציץ ? כשצריך מקום לשורשים. תמיד מדברים על המקור של הצמחים. ומרים מקריאה לנו מספר, אגדה שקשורה לצמח זה גם נחמד לשמוע.”
פרלה מספרת לי בהתלהבות על נושאי פעילות שונים שהיא זוכרת. על הורמון ההשרשה ושימושו, על צמחי תבלין, על קטניות שהנביטו ולמדה שהן עשירות בחלבונים. לדבריה “כל פעם לומדים משהו חדש”.
האם את משתמשת בידע שאת רוכשת בגינה בסיטואציות אחרות?
“כן. אני מספרת למשפחה מה למדתי, על סוגים של תבלינים, איפה צריכים יותר שמש, איפה צריך יותר להשקות. לכלתי סיפרתי שיש ריחן גם בצבע בורדו. הנכד שלי עומד להקים גינה, סיפרתי לו על הסקיבולה והוא התייעץ וראה שזה באמת בדיוק מה שמתאים להם. ”
כאשר אני שואלת את פרלה מה מיוחד בגינה הטיפולית לעומת טיפולים אחרים שהיא עוברת, היא נזעקת להסביר שכל הטיפולים חשובים לה באותה מידה. ושהדברים בשבח הטיפול בגינה אינם באים על חשבון הערכתה לטיפולים אחרים. היא מקווה שתפקודים שונים יחזרו וישוקמו, לכן הפיזיותרפיה מאוד חשובה לה. ובכל זאת היא אומרת “…אבל זה תרגילים פיזיים , פה זה גם לנפש…”
מה מיוחד בפעילות עבורך ?
זה משהו אחר. הרוגע שזה נותן ההתעסקות עם דברים של טבע, מאחר ואני תמיד אהבתי טבע, זה משהו שבאופן טבעי אני אהבתי. זה לא חדש. שנמצאים בין צמחים אז נרגעים. בגלל זה אהבנו לצאת לטבע משם זה בא.”
בריפוי בעיסוק פרלה לומדת לתפעל מערכת מיוחדת לנכים, המאפשרת לה לכתוב במעבד תמלילים בהנעת אצבע אחת בלבד. תרגול זה מאוד חשוב לה. היא חוזרת לאט לעבוד על מחשב, בגלל שהיא לא רואה היטב, והעכבר “בורח”, עבר זמן עד שהצליחה לראות את האותיות ואת המספרים, ועד שנמצאה התוכנית המתאימה לה ביותר.
מה נותנת לך הכתיבה במחשב ?
“זה תרגול שאני אצטרך לעתיד. זה יחליף את הכתיבה עם הידיים.”
פרלה משתתפת בקבוצה עם אנשים במצב סיעודי, רובם במצב קוגניטיבי פגוע יותר ביחס אליה.
איך את מרגישה בקבוצה זו, עם אנשים ברמת תפקוד נמוכה משלך ?
“אני רואה אנשים מוגבלים מאוד שכן יכולים לעשות משהו. ויקי למשל, ממש מפליאה אותי. אני רואה בחורה מאוד מוגבלת, ויש בה המון מה לתת, אנחנו יצרנו קשר, אנו נפגשות מחוץ לפעילות ומשוחחות. ציפי, כל כך משקיעה במה היא עושה. פנינה היא אישה כל כך מבוגרת, בשנות השמונים לחייה והיא כל כך מתלהבת מהפעילות.
אני רואה אנשים ממש מוגבלים, שממש מסוגלים, נלהבים, עושים את הדברים ודורשים להשקות. הדבר משמח אותי. בפעילות קישוט עציצים, האנשים הדביקו ניירות צבעוניים וכפתורים, לא עשיתי בעצמי אבל זה היה מאוד יפה, אפילו שלא עשיתי בעצמי. אני מסתכלת על העבודה שלהם. כל החיים הייתי מאוד עצמאית, קשה לי לראות את עצמי גיבורה כמוהם. זה לא פשוט להיות ככה. פתאום להיכנס לכזאת מוגבלות.”
איך את מתמודדת עם התסכול מכך שאינך יכולה לעשות דברים בעצמך ?
התוצאה יפה. ואני אוהבת יופי. לא ציירתי, אך אהבתי להתבונן בציורים בחנויות, גם אם לא עשיתי באופן אישי. אני אוהבת אנשים יפים. לא רק היופי החיצוני, אלא יפים מבפנים. זה היופי האמיתי והחשוב. כמובן שהייתי רוצה גם לעשות. אבל זה לא מונע ממני להשתתף. אני מסוגלת ליהנות מיופי שאנשים אחרים עושים.
מרים פישביין, מדריכה את הקבוצה שפרלה משתתפת בה. היא מספרת על פרלה:
“מבחינה מילולית, פרלה היא עמוד התווך של הקבוצה. ראיתי שפרלה היא אישה אינטליגנטית, עם אופקים רחבים. היא ערנית מאוד ומשתתפת פעילה באופן קבוע. הפעילות לא מתחילה עד שפרלה מגיעה. אנו מחכים לה. רוב חברי הקבוצה ירודים מבחינה קוגניטיבית, חלקם לא מתמצאים בזמן, ואף לא כותבים את שמם.
איך את משלבת את פרלה בקבוצה, כאשר מגבלותיה הפיזיות קשות ביותר ?
יש חשיבות להדגמה מקרוב. גם בזמן השיחה, וגם בזמן הפעילות. אני מתקרבת אליה, מראה לה מטווח קרוב את שורשי התירס העדינים. בשעת הפעילות אני משתפת אותה עד כמה שאפשר. ראיתי שזה גורם לה לשמחה ולהתלהבות.
איך השתתפותה של פרלה משפיעה על חברי הקבוצה האחרים ?
כיון שאני מתייחסת אל פרלה, בהתאם לרמה שלה, בקטעים מסוימים רמת הקבוצה עולה בכמה רמות. לדעתי, הם זוכים בזכותה.
פרלה לא חוזרת לדירתה הקודמת ברמת גן. דירה זו כבר לא מתאימה למצבה החדש. בזכות כוח הרצון האדיר שלה וכן בתמיכת משפחתה היא משתחררת מאשפוז. היא שכרה דירה במושב ליד בתה, לשם היא עוברת עם מטפלת צמודה ל- 24 שעות ביממה. היא עדיין לא יודעת אם תוכל לטפח גינה ממשית, אבל היא מתחילה ללמוד לגלוש באינטרנט כדי להגיע לאתרים בנושא גינון ולהמשיך ליהנות מעולם הטבע.
כתוצאה מההתנסות עם פרלה, הצוות שלי ואני, למדנו על החשיבות של קבוצת גינון טיפולי עבור אנשים עם מגבלה פיזית קשה אך עם יכולת שכלית תקינה. כאשר הקבוצה תורמת לאיכות חייהם, מהווה שעה של מפלט והנאה ומאפשרת גירוי אינטלקטואלי תואם, גם ללא היכולת לעשייה פיזית.
מיכל ליבוביץ, מרפאה בעיסוק, אחראית גינה טיפולית ב”מרכז הרפואי רעות”.