מהו גן מרפא?

כתבה מאת:  א. סטיגסדוטר, פ.גראן

מאת: אלריקה א. סטיגסדוטר ופטריק גראן (שוודיה)

תרגום מאנגלית: נועה בן עמר ; עריכה: מיכל ליבוביץ’

מקור:

Ulrika A. Stigdotter and Patrick Grahn (2002), What Makes a Garden a Healing Garden ? Journal of Therapeutic Horticulture. Volume XIII . pp 60-69.

בכל העולם קיימת התעניינות הולכת וגוברת במחקרים, העוסקים בהשפעת הסביבה על בריאות ואיכות החיים של בני אדם. העובדה שלתכנון נכון של הסביבה יש השפעה על בריאות האדם ואיכות חייו יצרה ענף חדש באדריכלות הנקרא “עיצוב ובריאות”. ענף העוסק בעיצוב ותכנון גנים כך שתהיה להם השפעה מֵרפאָה על השוהים בהם. אלו גנים שבדרכים שונות משפיעים על המבקר בהם בצורה חיובית ביותר. מיתוסים בכל העולם מתארים את הגינה כמקום לא סוגר, בטוח בו אדם מוצא מקלט ומרגיש מוגן, מוצא נחמה ושחרור מצער וכאב. הגינה נתפסת שכזו אודות לתרומה של אור היום, אוויר נקי והצבע הירוק. אך אין זה נכון לגבי כל סוגי הגינות. ישנם מקרים של גינות מודרניות אשר להן השפעה שלילית על רווחת האדם. ב-1984 פורסמה לראשונה עבודה, שדנה בהשפעות השליליות של הטבע על בריאות האדם. חשוב להגדיר את גבולות הגינה באופן ברור ולהבדילה מסביבתה תוך הפיכה למעין חדר בתוך הסביבה. ניתן לעשות זאת באמצעות גדר, קיר או גדר חיה, כך שניתן יהיה להתרשם ממנה באופן ספציפי ללא השפעת סביבתה החיצונית. מחקר זה ורבים אחרים שנערכו אחריו, הפכו להיות הבסיס לתיאוריות בתחום אדריכלות הנוף.

חלק ראשון: תיאוריות בנושא ההשפעה המרפאה של גנים

במאמר זה מופיעות בקצרה שלוש תיאוריות על ההשפעה המֵרפאָה של גינות מתחומי מחקר שונים.

אסכולת הגן המרפא (The Healing Garden School‏)

לפי אסכולה זו, בריאותו של המבקר בגינה מושפעת הן מאופן העיצוב שלו והן מתכולתו.

באסכולה זו נוצרו שלוש תיאוריות הקשורות בפסיכולוגיה סביבתית ובאדריכלות נוף:

תיאוריה ראשונה– תיאוריה זו טוענת, שההשפעה על הבריאות נובעת בגלל ההשפעה השיקומית של מרכזים רגשיים במערכת הלימבית (Limbic System) במוח שנובעות מהסביבה- בעיקר סביבה המדמה סביבה טבעית פראית. התיאוריה מתייחסת לאדם כמתאים לחיים הקרובים לטבע. בסביבה טבעית קיימת האפשרות שהאדם מגיב ובוטח ברפלקסים לא מודעים שיש לו. הם אלו שיזהירו אותו מפני סכנות כגון חשכה, נחשים ומצוקים. גירויים אחרים מעוררים רפלקסים אשר גורמים לנו להירגע, לדוגמה מבט על אגם, אחו פתוח. מנגד, העיר היא סביבה לא טבעית לאדם. בעיר, האדם אינו יכול לסמוך על הרפלקסים שלו והוא חייב להשתמש במחשבה לוגית.

מקום פתוח, או סביבה כמו סוואנה, הם מקומות אשר נמצאו כמספקים את התגובה השיקומית המהירה ביותר אחרי מצב מתח (stress‏) משום שהן דומות ביותר למקור ממנו בא האדם. כשאדם נמצא בסביבה שכזו הגוף שלו באופן לא מודע נרגע. זה מאוד מורגש אם אתה מגיע למקום כזה שאתה מתוח ולחוץ. תיאוריה זו נבחנה ונבדקה בהצלחה במעבדות מחקר שונות.

תיאוריה שנייה– ההשפעה הבריאותית נובעת מהשפעה המשקמת שיש לצבע הירוק בסביבה על התפקוד הקוגניטיבי של האדם. יכולות תפקוד קוגניטיבי גבוהות דורשות הרבה אנרגיה והמוח יכול בקלות להתעייף. התיאוריה מתבססת על העובדה שלאדם יש שני סוגים שונים של קשב – ספונטאני ומכוון (spontaneous attention; directed concentration).

בקשב המכוון אנחנו משתמשים בעבודה, בנהיגה למקום חדש ולא מוכר, בזמן עבודת ניירת וכו’. בעזרתו אנחנו יכולים להתרכז ולהפריד את הטפל מהעיקר. יכולת זו מתישה את האדם במהירות יחסית והיא מאוד חשובה ונחוצה לאדם. כאשר האדם משתמש בה, הוא משתמש ביכולות קוגניטיביות גבוהות ויכולתה מוגבלת.

הסוג השני הוא קשב ספונטאני ובלתי מודע, וממוקם בחלקים הישנים של המוח ונקרא משיכה קלה. עם סוג זה של קשב אנחנו מבחינים ברשרוש פתאומי בשיח, בנצנוץ של אבן. היכולת הזו היא בלתי מוגבלת כל עוד אנחנו לא צריכים לעבד את הנתונים שנקלטו או לפרש אותם.

הטבע מכיל דברים מרהיבים שמושכים את הקשב הספונטאני. האדם נחשף לתגליות חדשות ומרתקות מבלי שהדבר יעיף אותו, משום שאינו נדרש לעבד אותן ברמות תודעה גבוהות יותר כמו בקשב הישיר. תיאוריה זו נבחנה מספר פעמים עם תוצאות חיוביות התומכות בה.

תיאוריה שלישית– האפקט הבריאותי, הוא כתוצאה מכך שדרישות הגינה והטבע מהאדם מסייעות לו באיזון היכולות והשליטה שלו. קשיים בתפקוד תפיסתי וקוגניטיבי גורמים למוגבלות ותחושת נכות בשילוב מכשולים בסביבה הפיזית. עם זאת, יש סיבה לדבר על נגישות הסביבה בהקשר של מכשולים בתפקוד מנטאלי או בעיות פסיכולוגיות. אדם המתמודד עם טראומה או מחלה זקוק לסביבה וליחסים הדורשים ממנו פחות מאמץ נפשי. משפחה וקרובים דורשים יותר מאשר אנשים לא מוכרים. חיות דורשות פחות מבני אדם וצמחים דורשים אפילו פחות מחיות. הצמחים לא יכולים לברוח ולהתנהג בכפיות טובה. סלעים ומים דורשים אף פחות מכך הם פשוט שם כל הזמן. ניתן לומר שהטבע דורש פחות מגינה אך בגינה אתה יכול לשחק עם כמות הדרישות שיש לגינה מהאדם בזמן שאתה מעצב ומתכנן אותה.

אסכולת תרפיה בגינון (The Horticultural Therapy School)

לפי תיאוריה זו ההשפעה על הבריאות נובעת בעיקר מהפעילות שנעשית בגינה.

זאת משום שהעבודה בגינה ברורה, משמעותית ומהנה. האדם מטבעו הוא יצור פעיל ופעילות היא דבר שהעוזר לשמור על בריאות האדם. אם לאדם יש הזדמנות להשתמש בגופו ובמוחו בפעילות מהנה ובעלת משמעות הוא מרגיש מתוגמל. במצב של איזון אידיאלי בין היכולות של האדם והאתגר שהוא חש בביצוע פעילות וכן הדרישות והאפשריות בסביבה גורמים לו להרגיש מחויבות וכן גורמים לאיבוד תחושת זמן ולתחושת רווחה אישית. גינון יכול בצורה פשוטה ביותר לעורר מספר תהליכים קוגניטיביים, פעילות פיזית והרגשה של תגמול עצמי.

 האסכולה הקוגניטיבית (The Cognitive School‏)

ההשפעה על בריאות האדם נובעת מהפעילות בגן ומהרקע של המבקר בו ומאופיו.

מחקרים בפסיכולוגיה סביבתית ואדריכלות נוף, וכן בתחום הרפואה והגינון הטיפולי, שמים דגש על כך שההשפעה על הבריאות נובעת מטבע או הגינה כשלם על כל צורותיה, הצבעים, הריחות שבה וכולי. בנוסף, ע”י הפעילות שהוא יכול לעסוק בה בזמן שהותו בטבע או בגינה. דברים אלו תורמים לדימוי עצמי ולאמונה ביכולת התפקודית. זיכרונות והתנסויות חיוביים ומספקים בעבר של האדם בעיקר בתקופת הילדות תורמות לכך שבעתיד כבוגר כאשר ימצא סביבה אשר תזכיר לו את אותם זיכרונות והתנסויות חיוביות הוא ירגיש חלק מהמקום ומהעולם בו הוא נמצא.

חלק שני: תכנון עבור המבקר בגן

האיזון בין עצם השהות בגן לבין התנסות בו באמצעות עבודה גננית

ניתן להתייחס לשתי האסכולות של הגנים המרפאים והתרפיה בגינון כשני קצוות על הסקאלה, כאשר גנים מרפאים עוסקים בהתנסות פסיבית בעיצוב הארכיטקטוני של הגן, בעוד שהתרפיה בגינון עוסקת בטיפוח הפעילות. בשנים האחרונות חלה התקרבות אקדמית בין שתי גישות אלו. קורה שאדריכלי נוף אשר עובדים עם גנים מרפאים שמים את הפוקוס יותר מדי על הצד החזותי של הגן. הגינה אינה רק בשביל להסתכל עליה. אדם אשר מגיע לגינה יכול להפוך מצופה בלבד למבקר פעיל החווה את ארבעת המימדים השונים של הגן (שלושת מימדי החלל ומימד הזמן) בכל חושיו. הגינה מיוחדת, בכך שהיא יכולה להפעיל את כל החושים: ראיה, שמיעה, ריח, מישוש, טעם ואף יכולה להפעיל את תחושת הטמפרטורה.

הרבה גנים מרפאים סובלים מכך שהם מתרכזים רק במבט של הצופה הפסיבי ולא מתרכזים בגינה כמקום להפעלת החושים של האדם השוהה בו.

העיצוב יכול להיות מאתגר ומעניין לאדם בריא אשר צופה בו. לעומת זאת, אדם חולה עלול לחוש שקשה לו להתמודד עימו. זאת משום שהחוש העיקרי שמופעל בגינות אלו הוא חוש הראיה וקיים חוסר שימוש בחושים אחרים בעיצוב. ריחות, צלילים ושאר דרכים לא חזותיות בהן ניתן להתרשם מהגינה נשכחים לעיתים קרובות כשמעצבים את הגינה.

הכוח המנטאלי (mental power) של המבקר

מחקרים מצאו שהמצאות בטבע משפיעה על אנשים בצורות שונות וזה תלוי בעיקר במצב בחיים. אדם שחווה את הטבע יסמוך על כמות הדברים שהוא יכול לספוג מהסביבה ובכמה חזק הכוח המנטאלי שלו.

בפירמידה המוצגת ניתן להדגים איך בתחתיתה של הפירמידה נמצאת הגינה בה קיימת דרישה מינימאלית מהאדם השוהה בה וככל שמטפסים בפירמידה הדרישות עולות.

בתחתית הפירמידה נמצאת מעורבות המכוונת פנימה (directed inwards involvement) כאשר הכוח המנטאלי חלש ביותר. הפעילות בה ניתן לעסוק בשלב זה היא הליכה, רכיבה על אופניים, קטיף של פירות יער או איסוף ענפים או עלים. מדובר בפעילות שעושים אותה לבד, האדם עם עצמו ללא הפרעה. זה מתאים לאנשים שרוצים לארגן את מחשבותיהם לבד וללא הפרעה. לא קיימת בשלב זה היכולת או הרצון ללמוד ולספוג דברים חדשים. האדם בשלב זה נמצא עם עצמו.

בשלב השני, השתתפות רגשית (emotional participation), נמצאים אנשים שיש להם קצת כוח מנטאלי. הם מתחילים לגלות עניין בסביבה החברתית שלהם ונהנים להסתכל ולצפות באנשים סביבם, אך אין להם את הכוח לקחת חלק אקטיבי במה שאותם אנשים עושים. הם מסתפקים בתצפית בהם. הם חשים שביעות רצון וסיפוק בהשתתפות רגשית בלבד בנעשה סביבם. הם יכולים להיות קצת חברותיים ולדבר קצת עם האנשים סביבם הם לא מבודדים ואנטי-חברתיים כאנשים אשר בתחתית הפירמידה.

שלב שלישי – השתתפות פעילה (active participation): דוגמה לכך הוא אדם, שהוא חלק מקבוצה, ונוטל חלק יחד עם חבריה בפעילות קבוצתית כלשהי. לאדם זה קיים הכוח המנטאלי לתת ולהתחלק. האדם בשלב זה יכול יחד עם אנשים אחרים ליצור דברים כגון ארגון ארוחת ערב משותפת או תכנון ערוגות פרחים.

בקצה הפירמידה בשלב הרביעי נמצא- מעורבות מתמשכת (outgoing involvement) – הכוח המנטאלי מאוד חזק והאדם יכול להנהיג ולהוביל קבוצה של אנשים. אדם בשלב זה יכול ליזום ולהתחיל דברים ולהוציא אותם לפועל. הם אחראים על החלק היצירתי ויכולים לדאוג לכך שהדברים יעשו. אדם בשלב זה הוא בעל יכולת מנטאלית חזקה מספיק להשלים משימות ורעיונות ללא התמיכה של הקבוצה הסובבת אותו. המבקרים בגן-מרפא הם אנשים המייצגים את כל שלבי הפירמידה. לכן גנים מבריאים צריכים להיות מתוכננים כך שהם מתאימים לכל אחד משלבי הכוח המנטאלי כפי שהם מיוצגים ע”י הפירמידה. גנים אלו חייבים להיות מתוכננים בצורה כזו שהם יוצרים מגוון של דרישות ברמות שונות מהמבקר בהם. צריכים להיות אזורים או חדרים בגינה בהם האדם יכול להתבודד ואזורים או חדרים המיועדים לשהות משותפת של הרבה אנשים באותו זמן.

תקשורת: גינות המחולקות לכמה חלקים בעלי מאפיינים שונים

אנחנו מתקשרים כל הזמן עם העולם הסובב אותנו ולא רק במילים. הגנים המרפאים חייבים לתקשר עם המבקר בהם בכמה רמות דרך, ראיה, ריח, שמיעה וכו’.

אחת הדרכים לתקשר, היא האופן בו אנחנו מתייחסים לדרישות הסביבה. בתחתית רשימת הדרישות נמצא אבנים מים כמו בחוף. בעוד שבשלב גבוה יותר בסולם נמצא טבע פראי. למעלה בשלבי הסולם נמצא את בעלי החיים אך מעל לכולם בקצה נמצאים בני האדם.

תיאוריה זו מציינת שישנם אנשים אשר ימצאו קושי להתחיל מיד להיות חלק מקבוצה.

מחקרים שנעשו ניסו לבדוק מדוע ישנם פארקים וגנים אותם פוקדים אנשים רבים בעוד שישנם פארקים וגנים שכמעט ולא פוקדים אותם אנשים-מה מושך אנשים לבוא דווקא לפארק מסוים. המחקרים מצאו שפארק המכיל כמה מאפיינים מושך יותר מבקרים מפארק שקים בו רק אספקט אחד מבין המאפיינים.

המחקרים הראו שישנם שמונה חדרים טיפוסיים, שהם אלו העושים את הפארק או הגינה. הם מכילים סמלים ברורים, המעובדים בכמה חושים שונים כמו ראיה, שמיעה וכו’.

אפיונים טיפוסיים אלו מתקשרים ישירות עם המבקר בגן. החדרים הקשורים לשלווה, חלל, עושר של זנים ולחלק אף תרבות מושכים אנשים רבים. אך זה חשוב שהם גם ימשכו את האדם החולה והפגיע ביותר, ואת אלו שמחפשים איזון בתוך עצמם. רוב טיפוסי החדרים דורשים יותר סביבה טבעית עם כמות גדולה של צמחיה.

 הנגישות למבקר

גנים מרפאים כמו כל פארק ציבורי צריכים לשאוף להיות נגישים לכולם ולהיות מעוצבים לכולם. עיצוב ותכנון לכולם כולל את עיצוב המוצר, הסביבה ושירות בצורה כזו שכל אדם יוכל לעשות בהם שימוש, ללא תלות בהגבלות החלות עליו או בצרכיו. הגינה המֵרפאָה צריכה להיות נגישה לכולם ללא תלות בגילם של האנשים או במגבלות התפקודיות שלהם. גינה אינה גמורה כאשר מסיימים להקים אותה, תמיד יש מקום לשינוי ושיפור של עיצוב הגינה כך שתענה יותר טוב לצרכים ולדרישות של המבקרים בה.

 דיון

הרבה גנים נקראים גנים מרפאים אך רבים מהם כלל לא עונים על ההגדרה של גינה בעולם המערבי. רוב הגינות הללו מתמקדות בעיקר בפעילויות של תרפיה בגינון, או שהן מתמקדות בעיצוב יותר מנוכר, שאינו לוקח בחשבון את המבקר בגינה או את צרכיו.

ההשפעה של גינות מרפאות על המבקר בהן הוא ניכרת באופן בו הוא חווה את המקום על מרכיביו השונים כגון: ביטחון, אור יום, ריחות, יופי, היסטוריה וכדומה.

גינות בעלות גבולות ברורים, יכולות לספק לא רק חוויה תלת מימד של החלל, אלא גם מימד רביעי של הזמן. מחקרים רבים הראו שאנשים באופן בלתי מודע מושפעים מהסביבה בה הם נמצאים מכיוון שהסביבה הפיזית בה הם נמצאים היא המציאות שלהם. היחסים שלנו עם הסביבה הפיזית הסובבת אותנו תלויים באופן בו אנחנו חווים אותה עם החושים שלנו ואיך שאנחנו מבחינה רגשית ואינטלקטואלית מתייחסים לחוויה זו. אם אנחנו מתרכזים רק בפעילות או מתרכזים רק בעיצוב האופנתי נחמיץ את ההשפעה שיש לטבע ולארכיטקטורה על הרווחה של אנשים.

היחסים בין המבקר לגינה הם יחסי גומלין. המבקר והגינה הינם מיזוג של טבע ותרבות. כל אדם שמבקר בגינה הוא אינדיבידואל בפני עצמו, ולכן צרכיו שונים. הדבר משפיע על אילו תופעות בגינה הוא ישים לב. אם אדם נכנס לגינה בה יש הרבה סוגים של חדרים, יהיה סיכוי רב יותר למצוא את מה שהוא מחפש באותו גן. זה נותן לאדם אפשרות לאבד את עצמו במחשבות ובפעילויות שהוא מוצא אותן מהנות, מעניינות ומרפאות. הגן הוא תופעה בת אלפי שנים, הוא נתפס מאז ומעולם כמקום בריא להיות בו, ולכן שימש זה שנים רבות לטיפול רפואי. כבר בתקופת ימי הביניים, האימפריה הרומית והאימפריה הפרסית האמינו כי קיים קשר בין בריאות לגנים. ידוע לנו ללא ספק כי הנזירים בימי הביניים חשבו שבתי החולים שלהם צריכים להבנות בשטחים ירוקים לשיפור יעילות הריפוי. כיום מדענים יכולים להסביר את השפעת הגנים על יעילות הריפוי באמצעות רפלקסים מולדים וחוויות שיקומיות.

מסקנות

כיום הרבה מקצועות שונים חוקרים ומציגם כמה תיאוריות שונות הנוגעות להשפעה שיש לגינות מרפאות על המבקר בהן.

תיאוריות אלו חולקו על ידינו לשלוש אסכולות שונות:

1. אסכולת הגן המרפא – לפיה ההשפעה בעיקר נובעת מהעיצוב והתוכן של הגינה.

2. אסכולת התרפיה בגינון – לפיה ההשפעה המֵרפאָה נובעת בעיקר מהפעילות שמתבצעות בגינה.

3. האסכולה הקוגניטיבית- לפיה ההשפעה המֵרפאָה נובעת הן מההתנסויות בגן והן מהפעילויות שבגן.

אנחנו מאמינים, כי בגנים מרפאים חיוני למצוא את האיזון בין עצם השהות והחווית הגינה לבין עבודה בגינה. על מנת לעשות זאת, המתכנן והמעצב של הגינה צריך לדעת מהי אוכלוסיית היעד של הגינה. כמו כן, עליו להיות מודע לרמת הכוח המנטאלי שלהם. גינת ריפוי חייבת לתקשר עם המבקר בה בצורה חיובית ותומכת. בהתאם לרמות הלחץ בהן מצא המבקר בגן הגינה צריכה להכיל מספר רב כמה שניתן של טיפוסי חדרים (שלווה, פראי, חלל, עשיר בזנים וכו’..).

הגינה המֵרפאָה, כמו גנים ציבוריים ופארקים, צריכה לשאוף להיות נגישה ומתאימה לכולם.