תרגום מאנגלית: מיכל ליבוביץ
במדור זה מוגשת הפעם סקירה היסטורית של תחום הגינון הטיפולי מתוך הפרק הראשון של הספר:
” Horticulture As Therapy, Principles and Practice”.
Sharon P. Simson, PhD
Martha C. Straus, HTM
Editors
1997
מבוא
הגינון הטיפולי הינו, אמנם, מקצוע צעיר יחסית, ועם זאת, התפיסות עליהן נבנה הן עתיקות כמו הפירמידות. כל אחד אשר נהנה מיופיו של פרח מושלם, התמלא גאווה כאשר גידל צמח או חש התרגשות למראה פריחת האביב חווה את היסודות עליהם משתת מקצוע הגינון הטיפולי. קשר מיוחד קיים בין אנשים וצמחים, בין אנשים וגינון ובין אנשים לסביבה הטבעית.
המטפל אשר השתלם בגינון מתבסס על עובדות אלה במתן טיפול שאינו מאיים על המטופל כדי לקדמו בתהליך החלמה או שיקום.
מקצוע הגינון הטיפולי הוא תוצאה של מיזוג בין שתי דיסיפלינות, הרפואה והגינון, המשלימות זו את זו, כשהתוצאה היא גינון כתמיכה בטיפול ובשיקום.
” גינון טיפולי הוא תהליך בו צמחים, פעילויות גינון והקרבה הטבעית שאנו חשים כלפי הטבע משמשים כאמצעי לבניית תוכנית טיפול ושיקום באופן מקצועי” (Davis, 1994).
פרק פתיחה זה מספק סקירה היסטורית הכוללת אירועים ואנשים משמעותיים אשר עיצבו את המקצוע. הפרספקטיבה ההיסטורית, מאפשרת הבנה טובה יותר של הכוון אלין נע המקצוע ואת הנישה המקצועית אותה הוא מתכוון לתפוס.
היסטוריה
ניתן לשער כי אנשים מצאו נחמה בטבע משחר ימיה של האנושות, אך העדות הראשונה לגינון בהקשר טיפולי היא מימי מצרים העתיקה. רופאים של חצר המלוכה הורו על קיום טיולים בגני הארמון לבני המלוכה אשר סבלו מהפרעות נפשיות (Lewis, 1976). אפילו בימיו של ישו, היה ידוע לרופאים שהמצאות בסביבה שלווה ובלתי מאיימת שמספקת סביבת הגן היא בעלת אפקט מרגיע על אנשים. עם זאת לא נעשה שימוש בתפיסה זו במשך מאות שנים. רק בסוף המאה ה –17 ותחילת המאה ה- 18 החלו להשתמש בקשר בין האדם לצומח בקליניקות בארה”ב, באנגליה ובספרד. בהמשך התפתח קשר זה לגישה טיפולית מקובלת.
1800 – התפתחות השימוש בגינון טיפולי עם חולי נפש
פרופ’ בנג’מין ראש, רופא במכון לרפואה ופרקטיקה בפילדלפיה- פנסילווניה, אחד החותמים על מגילת העצמאות, אשר נחשב לפסיכיאטר הראשון, היה זה שפתח את הדלת לקבלת השימוש בחקלאות כחלק מטיפול בחולי נפש. בשנת 1798 הכריז דר’ ראש שעבודה במסגרת חווה היא בעלת אפקט מרפא לחולי נפש. ממצאיו התקבלו על ידי קולגות ברחבי ארה”ב ואירופה ואלה יזמו ניסויים נוספים בנושא בשנים הבאות.
בשנת 1806 , צוותים מטפלים בבתי חולים פסיכיאטרים בספרד החלו להדגיש את השימוש בחקלאות ובגננות בתוכניות הטיפול שלהם. מתוצאותיהן המוצלחות התפתחה פרקטיקה שהפכה נפוצה באותה תקופה והיא בניית בית החולים הפסיכיאטרי באזור כפרי ושיתוף של המאושפזים בגידול וקטיף היבול. ממוסדות אלו הצטברו במשך השנים עדויות רבות שתמכו ביתרונות של עבודת אדמה בתהליך הטיפול בחולים אלה.
צעד חשוב באבולוציה של המקצוע היה בשנת 1817, עם הקמתו של המוסד הפסיכיאטרי הפרטי הראשון בארה”ב בפילדלפייה: “Asylum for Persons Deprived of their Reason”. הקונספט הטיפולי במקום היה לא רק שימוש בעבודת שדה כריפוי אלא מעבר לכך. סביבת בית החולים לא עוצבה כחווה חקלאית אלא כפארק גדול ובו שדרות עצים מוצלות, שבילי טיול צרים, ומרחבי דשא פתוחים. לא זו בלבד שמטופלים היו מעורבים בגידול ירקות ופירות אלא שגם נעשה כאן לראשונה שימוש באפקט המרגיע של סביבת הטבע כאמצעי ריפוי, כלומר להשפעה על המטופל גם ללא פעילות אקטיבית עם הצומח, וזהו חידוש בתחום השימוש בצמחיה ככלי טיפולי.
פרסומים שונים בז’ורנלים מקצועיים בתחום הפסיכיאטרייה העידו על עבודת גננות כפעילות שמסיחה את דעתם של המטופלים בצורה שמקדמת ריפוי וכן שעבודה פיזית בחקלאות משפרת את בריאותם של הלא שפויים כפי ששומרת אל זאת של השפויים.
אחת מהעדויות הראשונות לשימוש בצמחים בעבודה עם ילדים ונוער טעוני טיפוח היה פרוייקט של האגודה למען הילד – Children’s Aid Society בניו יורק. פעילות של גידול צמחים נוי ופרחים על ידי ילדים מרובע העוני של העיר.
בפרסום משנת 1899 תוארה גרייה דרך עבודה עם צמחים וגנים כחשובה לקידום ולשיפור יכולת למידה אצל ילדים עם מגבלות מנטליות.
1900 – השנים המוקדמות . תחילת השימוש בחקלאות עם בעלי מגבלות פיזיות
לאורך המאה ה – 19 , השימוש בחקלאות ובגינון הוכח פעמים רבות כיעיל כחלק מתוכנית טיפול ושיקום חולי נפש. אך רק מלחמות העולם של המאה ה- 20 הביאו את השימוש באמצעי זה בשיקום נפגעים פיזית ולבדיקת ערכן בתחום זה. הסיבה לכך הייתה המספרים העצומים של הפצועים שאושפזו בבתי חולים לתקופות ארוכות.
במלחמת העולם הראשונה שימשה עבודה בחקלאות ובגינון למטרות תעסוקה וכפעילות פנאי, במלחמת העולם השנייה פעילויות אלה הפכו לאחד מאמצעי הטיפול המשמשים בתוכנית הטיפול מעבר לתעסוקה.
נקודה משמעותית התרחשה בשנת 1917 . המחלקה לריפוי בעיסוק בבית החולים “בלומינגדייל” בניו יורק הציעה “הכשרה בחקלאות” המיועדת למטפלים מוסמכים. גינון כאמצעי מטיפול קיבל כאן לראשונה הכרה פורמלית ככלי טיפול לגיטימי. שנתיים לאחר מכן בשנת 1919 , טיפול באמצעות גינון קיבל תוקף נוסף כאשר הוקמה “קרן מנינגר” לקידום טיפול ושיקום בטופיקה קנזס. מיומה הראשון הוו גננות ולימודי טבע חלק בלתי נפרד מפעילותה.
בשנות ה – 20 , במקביל לעלייה בהכרה של לגיטימיות הכלי על ידי שימוש בתוכניות טיפול שונות, הגינון כאמצעי טיפול הולך ותופס מקום בספרות המקצועית של מקצוע הריפוי בעיסוק.
בשנת 1936 נוסד ארגון המרפאים בעיסוק באנגליה. הארגון הכיר רשמית בשימוש בגינון ובחקלאות כטיפול ספציפי לבעלי מוגבלויות מנטליות ופיזיות.
צעד חשוב נוסף התרחש בשנת 1942 כאשר נפתח, לראשונה במסגרת אקדמית, קורס בחקלאות במסגרת לימודי ריפוי בעיסוק של “Milwaukee Downer Colleg” – הקולג’ הראשון באנגליה שהעניק תואר בריפוי בעיסוק.
מלחמת העולם השנייה גרמה לגידול משמעותי בשימוש בחקלאות במסגרת אשפוז בבית חולים. חברי מועדוני גינון הציפו את בתי החולים בכל רחבי ארה”ב. בדרך זו התפתחו דרכי היישום של הכלי ותפוצתו.
“חמושות” באלפי מתנדבים, הרחיבו מרפאות בעיסוק את השימוש בפעילות גינון וחקלאות במסגרת תוכניות השיקום. השימוש המסיבי בכלי אפשר לאסוף מידע רב על האפקטיביות הרבה שיש לו בשיקום נפגעים פיזית ומנטלית עקב טראומות שונות, ועל תרומתו לקיצור זמן האשפוז.
בארה”ב, מעורבות של מועדוני גינון בתוכניות גינון טיפולי נמשכת עד ימינו. ב – 1951 הכריזה המועצה הכללית של אגודות הגננים על חקלאות שיקומית טיפולית כאחת ממטרותיה העיקריות. ב- 1968 דווחה המועצה על 4609 מועדונים המעורבים בתחום.
1950-1960 : פיתוח תוכניות לימוד והכשרות מקצועיות
בשנת 1951 נפתחה תוכנית הכשרה חקלאית בבית החולים הגריאטרי בפונטיאק מישיגן בארה”ב, בהדרכתה של “אליס בורלינם”, עובדת סוציאלית בבית החולים. תוכנית זו ראויה לציון בשל שתי סיבות. הראשונה, היא סיפקה הזדמנות לשימוש בגינון טיפולי עם אוכלוסייה נוספת – קשישים. הסיבה השנייה היא -הצלחתו של הקורס שכנעה את הגברת אליס שגינון טיפולי צריך להיות מקצוע בפני עצמו. שנה לאחר מכן אותה אליס ברלינם ודר’ דונלד ווטסון פתחו את הסדנא הראשונה ל”הורטיקולטורה טיפולית” באוניברסיטת מדינת מישיגן. בשנת 1955, הוענק לראשונה תואר מאסטר בתחום. בתואר זכתה גנבייב ג’ונס, מרפאה בעיסוק משיקגו.
בשנת 1953, התקיים פרוייקט גינון טיפולי לראשונה בתמיכת פארק ציבורי. יוזם הפרוייקט היה לואיס ליפ מאוניברסיטת הווארד אשר פיתח תוכנית גינון טיפולי בבית החולים הגריאטרי בסמוך לאוניברסיטה. שלוש שנים לאחר מכן בשנת 1956 אותו לואיס ליפ יזם פרוייקט דומה בשיתוף אוניברסיטת קורטלנד אוהיו ב”בית גיל הזהב” בקליבלנד.
בשנת 1959 הוקמה חממה טיפולית – “Glass Garden Program במרכז לרפואה שיקומית ”Rusk Institute”, המשתייך למרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק. פרוייקט זה השפיע רבות על התפתחותו וקבלתו של הכלי כאמצעי טיפול. התוכנית במקום התפתחה מאוד ו”פרצה את גבולותיה” על ידי עירוב אנשי מקצוע נוספים כמו רופאים ופסיכולוגים אשר עזרו לפיתוח הגינון כאמצעי אבחון ושיקום. התוכנית משמשת מיום הקמתה כמרכז לימוד של הטיפול בגינון במסגרת שיקום בעלי מוגבלויות פיזיות.
במקביל לפעילות זו בשנים אלה יצאו לאור מספר ספרים בנושא גינון טיפולי:
“Therapy throug Horticultue” מאת גב’ אליס ברלינם ודר’ דונלד ווטסון ,וגם
“The Handbook of Horticultural Therapy” בהוצאת המועצה הלאומית למועדוני גינון.
במקביל לפעילות בארה”ב נמשכה הפעילות באנגליה. בשנות ה – 60 המוקדמות התפתח גם באנגליה השימוש בגינון טיפולי עם בעלי מוגבלויות פיזיות. בכוון שונה אמנם מהפעילות בארה”ב אך בכל מקרה כל פעילות בתחום תרמה לקידום התחום ולחיזוק תקפותו. כאשר בארה”ב הפנו משאבים ואנרגיה להפיכת התחום למקצוע בפני עצמו הנפרד ממקצועות טיפוליים אחרים, באנגליה לעומת זאת הופנו המשאבים לפיתוח התחום עצמו ללא קשר למקצועות אחרים. באנגליה הושם דגש על שתי נקודות:
1. התנאים הדרושים ליישום תוכנית גינון טיפולי לאוכלוסיות שונות.
2. תוכנית הכשרה למטפלים שונים העוסקים בתחום.
ארגונים חדשים שהוקמו באנגליה בשנים אלה היו:
“The Disabled Living Foundation”, אשר פעולותיה הוקדשו לפיתוח יישום הגינון הטיפולי. הקרן ערכה מחקרים על עיצוב גינות מותאמות וכלים מותאמים לבעלי מגבלות שונות.
“The Foundation at the Mary Marlborough Lodge of the Nuffield Orthopedic Center “, באוקספורד. אשר יזמה את ההכשרה הראשונה בגינון טיפולי לבעלי מוגבלויות פיזיות. פעולותיהן של שתי הקרנות תרמו לעיצוב תחום הגינון הטיפולי כאמצעי לקידום עצמאות בקרב אנשים בעלי מגבלות פיזיות ואחרות.
בשנים אלו התפתחו במקביל בארה”ב ובאנגליה תוכניות גינון טיפולי חדשות והכשרות מקצועיות למטפלים אך לא נוצר קשר בינהן.
בשנת 1968, אספה “רהה מקאליס”, מטפלת בגינון מקליניקת מנינגר, נתונים על 500 בתי חולים מרחבי ארה”ב. ממצאיה כללו:
1. מספר רב של תוכניות גינון טיפולי פעילות.
2. מספר רב של מקומות המעונינים להפעיל תוכנית כזו.
3. מחסור באנשי מקצוע בעלי הכשרה מתאימה להפעלת תוכנית מסוג זה.
ממצאים אלו תרמו להמשך התהוות המקצוע בארה”ב.
שנות ה- 70 והלאה. מסלולי הכשרה ואיגודים מקצועיים
אחת מהתגובות למחסור בהכשרת אנשי מקצוע הייתה של “קרן מנינגר”. הקרן בשיתוף המחלקה למקצועות הבריאות והמחלקה להורטיקולטורה באוניברסיטת מדינת קנזס, פתחה תוכנית לימודים בת 7 חודשים לגינון טיפולי עם חולי נפש. בתוכנית השתתפו סטודנטים לפסיכולוגיה ולהורטיקולטורה. דר’ ריצ’ארד מאטסון, בעל תואר שני בהורטיקולטורה טיפולית פיתח תוכנית זו, ועמד בראשה בהמשך. הצלחתה של התוכנית הובילה לפתיחתן של תוכניות אקדמאיות נוספות באוניברסיטת Clemson.
ב שנת 1973 נערך, במדינת מרילנד, מפגש של 20 אנשי מקצוע אשר ייסדו את ארגון הגג האמריקאי אשר מאגד את כל בעלי העניין בתחום מכל רחבי ארה”ב:
NCTRH – The National Council for Therapy and Rehabilitation Through Horticulture””.
הכנס השנתי הראשון של המועצה התקיים בנובמבר 1973 . רשימת החברים הראשונה כללה 85 חברים ותוכניות. פעילותה של המועצה כללה פרסומים בנושא, הכשרה מקצועית ויצירת קשר בין מטפלים בגינון לאנשי מקצועות הבריאות ובין חברות מסחריות בתחום הגינון והנוי בתוך אותה מדינה ובין מדינות שונות. נקודת ציון בדרכה של המועצה הייתה גיוס תמיכתם של גופים עסקיים הקשורים בתעשיית הגינון והנוי כמו ארגון מגדלי הפרחים האמריקאי.
בשנת 1988 המועצה שינתה את שמה לזה המוכר לנו היום:
“AHTA – The American Horticultural Therapy Association”
מטרת הארגון המוצהרת היא לתמוך ולחזק את מקצוע הגינון הטיפולי ואת העוסקים בו.
באנגליה הוקם בשנת 1978 ארגון גג ארצי אשר השפיע רבות על עיצוב התחום בהמשך. ארגון זה נקרא בראשיתו- “The Society for Horticultural Therapy and Rural Training”
שם זה קוצר בהמשך ל: HT- Horticutural Therapy””
מטרת הארגון הבריטי היא להקל על אנשים בעלי מוגבלות פיזית או מנטלית על ידי לימוד היתרונות שבעבודת אדמה כולל חקלאות, חוואות וגינון על כל צורותיהם.
בשנת 1979 הוקם באנגליה ארגון נוסף בשם:
“The Federation to Promote Horticulture for Disabled People”
מטרתה העיקרית של הפדרציה הייתה לספק הכשרה גננית למטפלים שונים. כמו כן, לעודד עריכת מחקרים והחלפת מידע בין חבריה.
בשנת 1993 נפתח לראשונה באנגליה מסלול לימודים לקבלת “דיפלומה בגינון טיפולי”, הלימודים מתקיימים באוניברסיטת “קוברטק” בעיר “קובנטרי” בשיתוף ארגון הגג הארצי – HT.
גוף נוסף חשוב שתרם לקידום המקצוע בארה”ב היה – “The People-Plant Council”אשר הוקם בשנת 1990. פעילותו התמקדה בהרחבת המחקר בנושא הקשר בין האדם לצומח, השפעת סביבת הטבע על האדם המודרני ועוד. עבודת המחקר שנעשתה במסגרת גוף זה ובתמיכתו יצרה גוף ידע חשוב שמחזק את התוקף של השימוש באמצעים אלה לשיקום ולטיפול. פעילותו נמשכת גם יום ומהווה חלק חשוב מהביסוס המדעי של יעילות הגינון הטיפולי.