אנו נפגשים, נרגשים כי הסתיימה חופשת הקיץ וגם חגי תשרי חלפו כבר. עכשיו יש לנו רצף של פעילות עד חנוכה!
אנו מעלים חוויות אחרונות מהחגים מהמפגשים המשפחתיים המרגשים והמכבידים. וכן, כבר רוצים שגרה פעילה – התחלה המתבססת על מה שנבנה בשנים הקודמות – ידע שנצבר, ניסיון, ידע והצלחות.
אנו מתכנסים בחדר סביב שולחן עגול. על השולחן קערות ריקות, שקיות זרעים רבות וקופסאות שקופות המתברגות זו בזו לאיסוף הזרעים.
משוחחים על הרצון לחדש ולהתחיל שתילה וזריעה בגינה. הם מעלים בקשות: אולי נגדל השנה גם פרחים ולא רק ירקות? גם חיטה ושעורה גידלנו פעם זה היה נחמד, הם נזכרים. זרענו עם הילדים מבית הספר! כן וגם זרענו כדורי זרעים של פרחי בר!. חיוך של הנאה והצפת זיכרונות נעימים משוח על פניהם . ושוב אני חשה שחבל שאינם רואים זאת אך יודעת שהם “רואים” בדרכם הם דרך נימת הקול וקצב הדיבור הם יודעים התרגשות מהי.
עתה אנו פונים לעבודה – היכרות עם זרעים שונים. חלקם זרעים משלנו, שאספנו מהגינה בסוף העונה: תרמילי תורמוס ההרים גדול ופרוותי עם זרעיו הגדולים. תרמילים עדינים יותר של אפונת הגינה, של תופח ריחני. הם חשים בהבדלים, נזכרים בצמחים . שופכים מן השקית לקערה ומפרידים את הזרעים. אפשר להבדיל ביניהם בקלות בשל הגודל, הצורה והמרקם. כל סוג זרעים מוכנס לקופסה שקופה ומוברג תחת קופסה נוספת המהווה מכסה והתחלה לזרעים הבאים.
כך הפרדנו גם זרעים קטנים מהגינה: כרפס, פטרוזיליה ושומר מסוכך הזרעים. הפרדנו זרעי צנוניות ועלי ארגולה . בדקנו שקיות של זרעי סתיו חורף. הבנו שנצטרך להחליט מה נזרע בשבוע הבא.
שוחחנו על התחלה חדשה
הרי הזרעים שהם התחלה הם הגשר לעבר לשנים הקודמות. ההתחלה לא מוחקת את מה שהיה אלא נובעת ממנו. אך אולי המקום התנאים והטיפול ישנו קצת את מה שיצמח. מקשרים זאת לחייהם, לסידור מחדש של הבית, בגדי העונות בארון, אך בעיקר על הדורות הבאים הילדים והנכדים שגידלו וכיצד צמחו שונים ולו במעט מאתנו ההורים וגם זה מזה. בחיוך הם מודים שלעיתים זה קשה להם, מרגישים מאחור, שופטים לחומרה אך מופתעים בסוף מהדרך בה בחרו וצמחו ילדיהם ובגרו.
אנו מסיירים בגינה: הגן הסנסורי שבחזית נותר כשהיה רק ענפים ריחניים צמחו לגובה ולרוחב מתערבבים אלה באלה ומקשים על ההליכה בשביל וגם על הזיהוי.
אנו פונים לערוגות המוגבהות ומתיישבים סביבן. שם כל אחד מושיט יד ומגלה בליל צמחים וריחות. ובעיקר נענה דלילת עלים. אני מפנה אותם למצב הערוגה שבשנתיים האחרונות ננטשה וצמחה ללא התערבותנו. מציעה לעקור הכל ולפנות מקום לצמיחה חדשה. הידיים נשלחות לצמחים וריח נענה מציף את הסביבה. עם העקירה מתגלים שורשים/גבעולים ארוכים מאד. אחר אני מציעה לבדוק את האדמה. אסתר ופנינה שולחות יד לעומק האדמה. “נעימה ורכה האדמה” הן אומרות. פנינה מפתיעה אותי כי לרוב היא מקפידה לא להתלכלך. ואסתר מגלה את שלוחות השורשים של הנענה בתוך האדמה. ” הנענה לא מוותרת, כמה היא רוצה להמשיך ולצמוח!” אני מפנה את תשומת הלב לרשת השלוחות המשתלט על כל הערוגה כך שגם לנענה עצמה זה יותר מידי. “יש כל כך הרבה שלוחות נשאיר קצת בכל זאת מה דעתכם?”
אילן אומר: “ממילא לא יעזור לנו תמיד תישאר איזו שלוחה של נענה אז יותר טוב לקבל אותה בהסכמה” הם מחייכים ומלטפים את האדמה החשופה הממתינה לבאות. כשבצד הערוגה מונח סבך של צמחי נענה על שורשיהם ושלוחותיהם.
זה הזמן לשיחה בעקבות הפעילות.
תחילה דברו על הערוגה ש”הסתדרה” שנתיים ללא טיפול, על הנענה הלוחמנית המתבססת בכל הערוגה באין מפריע אך בסוף גם מפריעה לעצמה. על האדמה הרכה ועל ההנאה לעבוד בגינה אחרי תקופה ארוכה שלא נגענו בה. ובעיקר על הרצון לחדש את הערוגה בשבוע הבא.
העליתי לשיחה את הקשר בין הצורך לפנות מקום אם רוצים שמשהו חדש יקרה, שיהיה מקום למשהו אחר. גם בגינה וגם בחיינו אנו. שקט של התכנסות וחשיבה כשאני ממתינה מעט ורומזת: על הצורך לפנות לפני ההתחדשות. על כך שאי אפשר להתעלם ממה שהיה זוהי הסתכלות מחזורית המכבדת גם את מה שהיה ומכווננת לבאות – לעתיד. בפגישה הבאה, אם תרצו, נשוחח על כך ואז נבחר בזרעים לערוגה. כך אני נוהגת להשאיר לכל אחד להשלים בינו לבין עצמו את הברור האישי ומכבדת את רצונם לחשוף או לא. גם כך הנושא נוכח גם אם הוא נסתר.
שוב אני יוצאת מהורהרת על ריבוי ההזדמנויות לשיחות עומק או זריעת שאלות המתאימות לאנשים בוגרים על עצמם ועל חייהם. ואני מהרהרת בשאלות הללו עלי ועל חיי. אפילו חושבת על דוגמה משלי על פינוי הגישה ה”מורתית” כשהבנתי כי עבודה טיפולית מצריכה גישה אחרת : התבוננות והתמקדות חדשה על עוצמות וקשיים ועל הדרך שאינה מתאפיינת במדידה משווה של קבוצה/כיתה. אך חומרים רבים ורעיונות נשלפים ונמצאים ראויים ל”מחזור” בעבודה הטיפולית.
שיתפה, ניצה דהן בית העיוור באר שבע נובמבר 15
