מספרת ענבל כהן נוימן, מטפלת בגינון, קיבוץ מעגן מכאל:
למדתי הוראת אמנות באורנים, וכן השלמתי תואר בחינוך. המשכתי לעסוק בחינוך, ולא מצאתי עבודה כמורה לאמנות במקביל המשכתי ליצור, היצירות היו די מבולבלות.
בשלב מסויים הייתי חלק מקבוצת יוצרים ותיקים מקיבוצי בהנחיית האמן איתמר סייאני. למדנו שימוש בטמפרה: אבקת פגמנט מעורב בחלמון. נתבקשנו להביא לוח עץ, דיקט…
בדרך נתקלתי בקליפות מעץ דקל דמוי קוקוס, שיש בו בליטת אף ונראתה לי כמסכה. התחלתי לצייר מסכות, גם על חלקים שונים של דקל וושינגטוניה, דקל משולש וגם מדקל ביסמרקיה. כמו כן עבדתי עם אקריליק, שמן ועוד. חלק מהעבודות נעשו בסופרלק ויצאו לגינה. היו כמה מסכות מחיכות מספר שנים בכניסה לקיבוץ מעגן מיכאל.
הייתי בעמותה של האמנים האקולוגים עד שהעמותה התפרקה.
כבר יותר מעשור שאני יוצרת עם ועל קליפות דקלים שונים הנמצאים ברחבי קיבוצי
עושה עליהם קולאז’ ובו סיפור, מילים, תמונות, עבודות ישנות, זרעים, חול ועוד….
במקביל, למדתי גינון טיפולי, ומצאתי עבודה בתחום כבר בשנה השניה ללימודים, בזכות
תעודת ההוראה. עבדתי בחווה חקלאית. קבלתי ילדי חינוך מיוחד. מכיוון שלא הייתה קביעות במשרד החינוך, פוטרתי, ולשמחתי מצאתי בית ספר חינוך מיוחד לילדים פוסט אשפוז.
אני לא ידעתי למה אני מגיעה…רמת האלימות הגבוהה, והרס הגינה, לאחר ארבע שנים עזבתי לבית ספר אחר, קטן , לילדים עם צרכים מיוחדים….לא קל….לרוב אני מנסה ללמד ולהמחיש כמה שיותר, לעבוד, ליצור ולטייל הרבה.
המסכות: הן ברובן מצויירות ולא ניתנות לשימוש, אך אנו תולים אותם על הגדר, כשכל תלמיד מכין מסכה אישית , אני מזכירה שלא לוותר על עיינים, פה, אף, והתייחסות כל הקליפה. לרוב אנו מציירים עם גואש ועליו מרססת לכה שקופה, או דבק פלסטי. עשיתי זאת עם אוכלוסיות שונות, מילדים צעירים ועד קשישים סיעודיים. התבנית של פנים טבועה בנו.
ניתן לעשות גם מסכות עם חול בגוונים שונים, פחם, זרעים וכד. בחלק מהמקרים הכנו גם דחליל עם המסכות,וכן עשיתי “שומר גינה” מחייך. ערכתי כמה פעמים סדנאות בתחום הזה, ואשמח לשתף עוד.ניתן להתרשם מהעבודות באתר האמנות שלי
